אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף סג: › פירוש א

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף סג: · פירוש א

דף סג:

דף ס״ג ע״ב גמר׳ אר״י עוף טהור נאכל במסורת ונאמן הצייד לומר עוף זה טהור מסר לי רבי׳ ופרש״י ז״ל במסורת, אם זכר הוא באדם כשר שאכלו, או שמסר לו רבו צייד חכם שהוא טהור עכ״ל. הנה אם זכר שאדם כשר אכלו לא בעי להיות לא צייד ולא חכם אלא סתם אדם כשר, אבל במסר לו על פה שזה עוף טהור, צריך להיות צייד חכם, דהיינו איש הבקי בהן ובשמותיהן, והוא לכאור׳ אינו מובן. ובאמת הרמב״ם ז״ל מפרש האי מימרא דר׳ יצחק באופן אחר שכתב וז״ל ״ועוף טהור נאכל במסורת, והוא שיהי׳ הדבר פשוט באותו המקום שזה עוף טהור ונאמן צייד לומר עוף זה התיר לי רבי הצייד, והוא שיוחזק אותו צייד שהוא בקי במינים אלו ובשמותיהן״ עכ״ל. הרי דמפרש הא דאמר עוף טהור נאכל במסורת, היינו אם הביאו לפנינו עוף ממקום אחר שלא הי׳ ניכר אצלינו, אם שם במקומו שהוא שכיח אוכלין אותו, זאת מקרי מסורה, ואין צריך לחקור מי התיר לאנשי אותו המקום עוף זה, כי מסתמא ע״פ בקי אוכלין אותו שם, ויש עוד אופן היתר בצייד שמעיד על עוף שאינו ניכר לנו, כי רבו אמר לו שהוא טהור, ואז צריכין לידע שרבו היה בקי בהן ובשמותיהן, דלולי זאת אין סומכין על הגדתו. וזה הפירוש נכון מאד. אבל רש״י ז״ל שפירש דסגי בזכר שאחד יהי׳ מי שיהי׳ אכלו ולא בעי להיות צייד בקי, נראה דרצה לחלק בין עבד עובדא בעצמו, בלי כוונה להעיד, לבין בא להעיד, ובסוגי׳ דע״א נאמן באיסורין הארכתי בסברא זו, דיש לה מקום, אבל כאן קשה לחלק בהכי.

והנה בתשובה אחת שנדפסה מהגה״ק משינאווא זצ״ל שאוסר הבר אווזות הגדולות שהיו מתרבים אז במדינתינו, הביא ראי׳ לאסרן, מדברי הרמב״ם שהביאם גם המחבר ממה שכתב ״והוא שיהי׳ דבר פשוט באותו מקום שזה עוף טהור״ וז״ל של הגה״ק הנ״ל ״לכאור׳ שפת יתר הוא, דהא כ׳ מקודם עוף טהור נאכל במסורת, ומסורת הוא שעוף כזה נאכל, ומה צריך עוד להתנות שיהי׳ פשוט באותו המקום הלא בסעי׳ ה׳ הביא פלוגתא בזה, ואיך סתם בכאן שצריך שיהי׳ פשוט באותו מקום, אלא נראה ודאי דכוונתו הוא לבאר, דלא מקרי מסורה רק אם אין שום שינוי ודבר פשוט הוא לכל רואה העוף שזה הוא העוף הנאכל מקודם, אבל אם אינם מורגלים בעוף כזה אין זה מסורה״ עכ״ל קדשו.

הנה לא עיין הגה״ק ז״ל בשעה שכ׳ הדברים האלו, בגמרא ורש״י, דלולי זאת לא הי׳ קשי׳ לי׳ דהאי ״והוא שיהיה דבר פשוט באותו מקום וכו׳״ הוא שפת יתר, כי הי׳ רואה דמאמר ר״י הוא דאמר, דעוף נאכל במסורת, ופרש״י בשזכר שאדם כשר אכלו, והרמב״ם לא ניחא בפי׳ זה מפני סיפא דהאי מאמר דאמר, וצייד נאמן לומר וכו׳, והוא שיהי׳ בקי בהן ובשמותיהן, דמ״ש כאן דלא סגי באדם כשר לחוד, ובשזכר שאכל, סגי באדם כשר לחוד, לכן מפרש הרמב״ם נאכל במסורת, הפי׳ שפשוט הדבר באותו מקום שהאי עוף שכיח שם שטהור, אז מותר במקום אחר שהביאו לשם מאותו המין לסמוך על מסורת מקום ההוא, אע״פ שאין אנו יודעים עפ״י מי הותר להם לאכלן כיון שפשוט שם להיתר מסתמא עפ״י בקי אוכלים, ומה שכתב הגאון ז״ל דהרי בסעי׳ ה׳ מביא המחבר ב׳ דעות אם מסורה מהני ממקום למקום, במחכ״ת כד שכב וניים כתב כזאת, הלא בסעי׳ ה׳ מיירי בעוף דשכיח הכא והכא, ובחד מקום אוכלים אותו ובחד מקום נמנעים מלאכלו, יש מחמירים שלא לסמוך על מה שנתודע לן שיש מקום שאוכלין אותו, דאפשר דכאן קבלו על עצמם שלא לאכלו מפני ששכיח כאן עוף טמא הדומה לזה, כן כתב הרשב״א עיי״ש ומה עניין זה לכאן, דמיירי שמביאין מין חדש לכאן שלא ראינו עד הנה, דבזה ודאי לכ״ע מהני מסורת אותו המקום אשר שם שכיח האי עוף ופשוט שם לאכלו, ופשט זה פשוט כביעא בכותחא, ופירושו של הג׳ ז״ל דמיירי בעוף שנאכל כאן, וקאמר שמותר לאכלו כמקודם, והוא פשט שאין הפה יכול לדבר ולא האוזן יכול לשמוע ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה