דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף נט. · פירוש ב
תוס׳ ד״ה אלו הן סימני חיה, כל שיש לה קרנים וטלפים, קרנים אתא לאפוקי וכו׳ אבל אכתי איכא לספוקי בחיה טמאה, לכן בעינן טלפים פרסות סדוקות וכו׳ ר״ד אומר כל שיש לו קרני חיה אי אתה צריך לחזור על טלפים, דסבר חיה טמאה אין לה קרנים וכו׳ עכ״ל וק״ל דלר״ד ולרבי דסתם כוותי׳ בנדה כמו שסיימו התוס׳ לפי׳ הריב״ם, תקשה למה האריך התורה בשני סימני טהרה והוצרך אח״כ להוציא הגמל וחבריו וחזיר דאית להו חד סימנא, כיון דמצי אמר כל שיש לו קרנים טהור וכל שאין לו טמא דכמו דבחיה טמאה לא נמצא בקרנים, כ״כ בבהמה טמאה כן כאשר עינינו רואות. ועיין במ״א באו״ח סי׳ תקפ״ו סק״ג ובמה שהאריכו האחרונים שם, ואי משום דיש מין עזים טהורים בלא קרנים, היה לו להוציא הני מין עיזים לטהרה ותו לא, והי׳ מייתר ריבוי דברים הרבה, ואולי י״ל דלא רצה לסמן סימן שבא לאח״ז, דהרי תראה בתוספתא דשנינו, דכל שאין לה שנים למעלה טהורה, והתורה לא תלה טהרתן בהן מפני שבאו לאח״ז ודו״ק.