אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף נו. › פירוש ג

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף נו. · פירוש ג

פירוש ב

ע״ש במשנה דרסה וטרפה בכותל או שריצצתה בהמה ומפרכסת ושהתה מעל״ע כשרה עכ״ל, בכל המשנה דיבר בלשון נקבה, ולא ידעתי למה כיון דעוף לשון זכר, והרמב״ם בחבורו נקט לשון זכר בכל אלו, אבל עיין לקמן דף ק״ב ע״א, רש״י ד״ה ה״ג ואין שחיטתה מטהרתה, שכ׳ וז״ל ״ואעוף טמא קאי וכו׳, והא דנקט לה לשון נקבה, משום דרישא אתחיל בה לשון נקבה דתנן בה הכי, נבלת עוף טמא וכו׳״, עכ״ל כוונתו, דשם נבלה וטרפה, נופל בין בעוף ובין בבהמה, והוא תמיד לשון נקבה, ועיין בחדושנו בריש א״ט, וא״כ גם כשרה שאינה טרפה שייך בעוף כמו בבהמה, ולכן התנא דקתני אלו טרפות ואלו כשרות הן בבהמה והן בעוף, שפיר קתני גם כאן ״נפלה וראשה״ הכל לשון נקבה, משום דלא על עוף קאי אלא אכשרות שבעוף. אבל הרמב״ם דלא דיבר מטרפה וכשרה אלא מעוף, מוכרח לכתוב הוכתה חולדה על ראשו, ופוק חזי מה בין הרמב״ם ליתר הראשונים, כי הטור בסי׳ ל׳ לא שת לבו לזאת, וכתב וז״ל ״ועוף של יבשה אם הוכתה חולדה על ראשה או נגפה וכו״ הכל בלשון נקבה מפני שנמשך אחר לשון המשנה, מבלי לעמוד על טעמא דהאי זרות הלשון ודו״ק.

והנה על גוף הדין הלזה, כתבו הר״ן והרשב״א ז״ל דלעיל במשנה תנן נפלה מן הגג, והכא דרסה וטרפה וכו׳, דהאי כי אורחא, והאי כי אורחא, דבהמה דרכה להתרסק ע״י נפילה, ועוף ע״י דרסה וטרפה בכותל ולא ע״י נפילה, עיין בהם, וזה ודאי אמת וצדק. אבל עדיין לא נתיישב לן למה לא קתני לעיל דשהתה מעל״ע דכשרה, ואז הי׳ האי דין דהכא, משנה שאינה צריכה, גם למה לא קתני נמי עמדה כשרה, דהרי בין עמדה ובין שהתה, יוצאה מידי פסול דריסוק אברים, ובשניהם צריכה בדיקה משום שאר טרפיות, וכל זאת הוא חומר עצום בעיני, ולא מצאתי יישוב הגון אלא עפ״י שיטת הרמב״ם ז״ל, וכפי פירושי האמיתי בדעת קדשו, וכאשר ביארתי זאת בארוכה לעיל בסוגי׳ דנפולה, ואפרש לך כאן בקיצור, דהאי מפורכסת דקתני היינו שהיא אינה יכולה לעמוד והוה מסוכנת, כדאמרינן לעיל ל״ז ע״ב, ולא כמו שפרש״י כאן ״ועדיין היא מפרכסת״ דמה בא לשלול, שלא מתה פשיטא, אלא דבא לומר שהיא מסוכנת גוססת שאינה יכולה לעמוד, וזאת אורתא בעוף דחליש שע״י דרוסה וטריפה בכותל נעשה מפרכסת וגוססת, ואינה יכולה לעמוד, והוה מסוכנת בי״א, דטרפה בלא שום חסרון אבר, כי זה הוא ריסוק כללי שאינו ניכר בשום אבר, ודינו כטרפה, וכדאמרינן בסנהדרין אליבא דרבנן דריב״ב, דהורג את הגוסס בי״א פטור כהורג את הטרפה, וכל ששהתה מעל״ע כבר יצאה מגוסס בי״א, ונעשה גוסס בי״ש, דלא מיטרף בהכי אף שעדיין אינה יכולה לעמוד, ודבר זה לא שכיח בבהמה ע״י נפילה מן הגג שתהי׳ מסוכנת, אם לא שנשתבר איזה אבר מן החיצונים, לכן לא קתני זאת בבהמה אלא בעוף, והא דלא קתני עמדה משום דהוא ק״ו משהתה דהרי בשהתה לא יצאה מגסיסה כל זמן שלא עמדה, אבל יצא מגוססת בי״א ונעשה גוססת בי״ש, וזאת צריך התנא להשמיענו. אבל עמדה פשיטא דהרי כל שעמדה אין כאן מסוכנת כלל, ועיין לעיל מה שכתבתי על מה דאמר ריא״ר עמדה אינה צריכה מעל״ע, דאתא לאשמעינן אפילו חזרה ליפול ואינה עומדת עיי״ש. אבל טרפות ריסוק אחד מאבריה, שהוא מהלכה של חי״ט, הוא טרפות הניכר ויש לו בדיקה, ובין עמדה ובין שהתה אע״פ שיצאה ממסוכנת בי״א, אבל עדיין לא יצאה מחשש ריסוק אברים הצריכה בדיקה, ויתר הדברים תמצא לעיל בסוגי׳ דנפולה ודו״ק.

וראיתי במשניות ווילנא, בגליון ״אור גדול״ שהביא תשו׳ מהר״ם לובלין ז״ל סי׳ צ״ד שכ׳, דלהכי קתני ושחטה לשון דיעבד, דלכתחלה אין לסמוך על הבדיקה רק ימתין עד שתלך עיי״ש. שתלו דבר זה באילן גדול בלשון הרמב״ם ז״ל, ודבר זה שגגה רבתא הוא במחכ״ת של הגאון ז״ל, דמה ירוויח בהאי המתנה עד שילך, וכי יותר כשרה תהי׳ אז מקודם הליכה, אתמהה, ומה שכ׳ הרמב״ם ״אם שחטה״ משום דמסתמא ימתין עד שתלך כדי למעט בטרחת הבדיקה. אבל לומר דמשום לתא דאיסורא ראוי׳ להמתין הוא טעות נגלה, ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה