אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף נה. › פירוש ג

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף נה. · פירוש ג

פירוש ב

ע״ש גמר׳ איידי דתנא רישא מותר באכילה, , תנא נמי סיפא אסור באכילה. לקמן בריש בהמה מקשה כ׳ רש״י וכן ר״ע ברטנורא ז״ל דטחול וכליות דנקט במתני׳ משום דמידי דלא מיטרפי הוא, ותמה התיו״ט ז״ל עליהם, דהוא נגד הש״ס דהכא (ולא הי׳ להתיו״ט הגירסא כאן דאב״א ניקב לחוד ונחתך לחוד) אלא כתב דהא דנקט טחול וכליות משום דאורחא יותר לחתכם משאר אברים הפנימיים. ועיין בלב אריה שהאריך בזה. ועפ״י התויו״ט הי׳ לי מקום עוד לתרץ קושי׳ הגמ׳ דאם חתך בין סימן לסימן ואין טרפות לחצי חיות, שפיר מותרת הבהמה, ואי דאנן פסקינן יש טרפות לח״ח, כבר ביארנו לעיל ל״ב ע״ב, דזאת ידעינן מכח ההלכה שקיבל ר׳ ישבב מן ר״י, דפיסול במקצת השחיטה בין סימן לסימן נמי פוסלת השחיטה, וא״כ ר״ע קודם חזרה הי׳ ס״ל כסברא החיצונה דאין טרפות לח״ח, ומתני׳ דבהמה המקשה נמי נשנה כר״ע קודם חזרה, אבל דברי התיו״ט קשה לקבלם דמה לי טחול וכליות ומה לי כבד וריאה, ואיך שייך לומר אורחא על דבר דלא שכיח כלל, שיחתוך אדם חלקי אברים בבהמה חיה ולהניחם שם. ולכן העיקר כמש״כ רש״י והרעב״ט דמשום דמידי דלא מיטרפי הוא. והא דמתרץ הש״ס כאן דאיידי דרישא קתני אסור באכילה, ודאי דוחק גדול. וכן האב״א לפי גירסתנו דניקב לחוד ונחתך לחוד, אבל לפי מה שכתבנו לעיל דטרפיות דטחול וכליות באמת אין להם סמיכה במשנה, ורק ממנהגא נתקבלו להיות אסורים, ואח״כ הוקבעו להלכה ועיין לעיל א״כ אין מן התימא, שהגמ׳ נדחק לתרץ המשנה שלא תהי׳ סתירה גלוי׳ נגד האי דינא דרבא, ולא מפני שבאמת התנא דמשנה כבר הי׳ מטריף נקובת הטחול, וכן הוא בהרבה מקומות בש״ס דמכניס דינים שנתחדשו, לתוך המשנה, ומכש״כ לתרץ המשנה שלא יהי׳ היפך האי דין כאשר הראתיך במסכתא זו בכמה מקומות.

ודע דבלאו כל הנ״ל מן התימא דאם דחתיכת טחול עושה אותה טרפה, מה קמ״ל מתני׳ דחותך מן הטחול, אסור גם משום אבמה״ח, הא נמי פשיטא, דהרי שחיטת טרפה גם אולד לא מהני לאכשורי, וכדאמרינן לקמן ע״ה ע״א ובדף פ״ה ע״ב, דלא לכל אר״מ שחיטה שאינה ראויה שמיה שחיטה, דמודה ר״מ בשוחט את הטרפה דאינה מתרת את העובר, ומכש״כ דלא מהני על חתיכות טחול, אבל י״ל דהאי דינא גופא אתא התנא להשמיענו, דזאת ילפינן נמי מקרא דאותה שלמה ולא חסורה, עיין בזה לקמן ס״ט ע״א, ולא קשה נמי דהרי בלא״ה אסור משום טרפה, דבתלש אבר וטרפה בה, האי אבר לא מיטרף עם הבהמה, אלא הוה אבמה״ח ובמה״ח. עיין מה שכתבתי בזה לקמן דף ק״ג ע״א, וא״כ אי שוחט את הטרפה הי׳ מתיר את הולד בן ט׳ חדשים הנמצא בתוכו, ה״ה דהוה מתיר את חתיכת הטחול. ולכן י״ל דבאמת בדיוק נקט התנא טחול וכליות, לאשמעינן תרתי מילי, חדא דשחיטת טרפה אינה מתרת מה שבתוכה, אפילו לא הוה דרשינן אותה שלמה ולא אסורה, וזאת נשמע מחותך מן הטחול והנפ״מ על הולד שבמעי טרפה וכליות נקט לאשמעינן דגם בשחיטה כשרה לא ניתר את שנחסר מגופה ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה