דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף נה. · פירוש א
דף נ״ה ע״א גמר׳ דא״ר אבוה אר״י, כל שעורי חכמים להחמיר, חוץ מכגריס של כתמים, וכתב רש״י ז״ל דטעמא משום דעיקר כתמים בנדה הוא דרבנן, וכ׳ בהגהות מהרש״ש, דלפ״ז לא מקשו התוס׳ מידי מהא דתפלת השחר, דקמבעי שם אי עד ועד בכלל, דהא תפלה נמי דרבנן, ולפענ״ד בלא״ה לדעת רש״י אין הדמיון מהכא להתם עולה יפה דהרי מיירי בצמצום השיעור אי שוחק או עוצב והוא כ״ש, ובזה כתב רש״י אי מצומצם חומרא הוא משערין בצמצום, דהיינו בעוצב ואי קולא הוא משערין בשוחק, וכל הסוגי׳ כאן מדברת מכעין אלו, דו״ק ותשכח. ולכן שפיר כתב רש״י דבדרבנן דכל ספקא להקל, ה״ה לענין זה ג״כ לקולא משערינן, אבל שם בתפלת השחר, הרי קמבעי על שעה שלמה, אי עד ד׳ שעות עד סוף ג׳ קאמר, או עד סוף ד׳ קאמר, וכן הוא בעד ז׳ לתפלת מוסף, ולא שייך שם כלל קולא וחומרא, כיון דלאו אצמצום דידן קמבעי לי׳, אלא על גוף קביעת זמן התפלה. ובזה נתיישב ג״כ מה שהקשה המהרמ״ש, דטרם דמסיק הש״ס, התם לחומרא, למה לא הקשה רבא לר״נ מתפלת השחר והמוספין, דשם עדועב״כ, ולפי האמור לא שייך הכא לדהתם כלל. ועיין לעיל דף מ״ו ע״א תוס׳ ד״ה עדועב״כ, שהקשו שם, למה לא פשט שם מהא דהכא, דאמרו כל שיעורי חכמים להחמיר, ותירצו דלא נאמר זאת אלא במשנה או ברייתא ולא במימרא דאמוראי. וזה דבר שא״א לשמוע. ולרש״י אין אנו צריכין להאי דוחק, דהרי גם התם הוא כמו בתפלת השחר, דמספקינן על פרשה שניי׳ אי למעלה או למטה שדינן, ולא שייך כל שיעורי חכמים להחמיר ודו״ק.