אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף נד. › פירוש א

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף נד. · פירוש א

דף נד.

דף נ״ד ע״א גמר׳ בתר דבעי הדר פשטה, אחד זה וא״ז במשהו מ״ט זיהרי׳ מקלא קלי ואזיל. ופרש״י ״גרסינן״ ולא ידעתי איזה גירסא אחרת היתה לפני רש״י שרצה לשוללה. וכפי הנראה האי תיבת ״ואזיל״ רצה רש״י לקיים שהי׳ חסר בנוסחא אחרת שלפני רש״י, ושלא נטעה לפרש דהארס שורף את האבר ולכן אין נפקותא בשיעורו, ולכן צריך לגרוס ״ואזיל״ לומר דשורף עד רובו של גרוגרת דסופו לפסוק, וכן משמע מרש״י דלעיל בדף הקודם ד״ה צריכה לבדוק שכ׳ שסופו לשרוף עד שתנקוב את בני מעיים, הרי דמצד סופו לנקוב קאתינן עלי׳, וה״ה בגרוגרת סופו לפסוק. אולם דעת התוס׳ לעיל במשנה אינו כן, אלא דשריפת אבר הנלקה מן הארס, הוא הממית ולא מצד שסופו לינקוב או לפסוק, דאם משום דסופו לינקוב או לפסוק, לא הי׳ טרפות בפ״ע, כמו דלא חשיב מראות פסולות בריאה וכדומה לטרפות בפ״ע. ולפע״ד מה דלא חש רש״י ז״ל לקושי׳ זו הוא מפני דלשיטתי׳ ודאי דרוסה אין לו בדיקה מה״ת, משום דההלכה אתא על דרוסת הזאב דטרפה, א״כ שפיר הוא טרפות בפ״ע, אע״פ שטעם הטרפות משום סופו לינקוב או לפסוק, אבל החוס׳ ורמב״ם דס״ל, דגם לודאי דרוסה אית לה בדיקה, וכל שלא האדים הבשר או הסימנים מחמת הארס כשר, מוכרחים לומר דשריפת הארס הוא שם טרפות בפ״ע ולא מטעם סופו לינקוב ולפסוק, והוה בכ״ש בין בושט ובין בגרוגרת, ולא גרסו האי ״ואזיל״ אלא דשריפת אבר בכ״מ בכ״ש, ובעל האיבעי דקמבעי קנה דנקובתו בכאיסר דרוסתו בכמה, באמת הי׳ מסופק בפלוגתת רש״י ותוס׳ ופשט לי׳ כתוס׳ דזהירי׳ מיקלא קלי, ר״ל שזה טרפות בפ״ע והוא במשהו בכל אבר בשוה, והוא נכון מאד ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה