דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף נב: · פירוש א
ע״ב גמר׳ מתקיף לה ר״א ולתנייהו גבי קולי ב״ש וחומרי ב״ה, א״ל רבא, כי איתשל לענין טומאה איתשל עכ״ל לפי מה שהזכרנו כ״פ, דלדעת הרמב״ם, דשאר דיני תורה לא נדון ע״פ האי הלכה דחי״ט, לכאור׳ יש לעיין, איך קאמר כאן דב״ש דסברו הכא לגבי טומאה, בעינן שתי חוליות לטהר, ה״ה גם בבהמה לא מיטרפי אלא בחסרון שתים, אלא דגם בלא שיטת הרמב״ם נמי קשה, דדלמא ב״ש ט״ח ס״ל, וממילא לא תלי זה בזה, וכמו דאמרינן בריש פרקן על בהמה שנחתכו רגליה, אע״ג דלענין אדם ס״ל לתדבר״י כרשב״א, דיכולה לכוות ולחיות, אבל מ״מ טרפה הוה דס״ל ט״ח, וכן יש לתמוה על הא דאמרו בעירובין, דתרי חומרא דסתרי אהדדי כגון שדרה וגלגלת, דמקרי כסיל בחושך הולך, דלמה יקרא כסיל, אם חושש למ״ד ט״ח, ואז ליכא סתירה, וניהו דשמואל קאמר וכן לטרפה, משום דהוא טרפה אינה חיה ס״ל, אבל ב״ש מצי סברו ט״ח, ואין כאן כסילות למאן דמחמיר גם בטרפה, ויש לי הרהורי דברים בזה אלא דלא ברירי לי, לכן לא העלתים בכתב וצע״ג ודו״ק.