אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף נ: › פירוש ב

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף נ: · פירוש ב

פירוש א

ע״ש גמר׳ רי״א בגדולה טפח ובקטנה ברובא, א״ר בנימין ב״י אר״א לא גדולה גדולה ממש ולא קטנה קטנה ממש וכו׳, א״ר גניבא אר״א נקדרה כסלע טרפה וכו׳ עכ״ל הגמ׳ ממה דמפרש דברי ר״י, ומדין דנקדרה כסלע, מוכח דהאי דר״י הלכתא הוה, וע״כ דמפרשינן דר״י לפרש דברי חכמים אתא, דהא דקתני שנקרע רוב החיצונה, היינו בקטנה שרובה פחות מטפח, אבל בדאיכא בקרע טפח טרפה גם בלא רובא והוא פלא, דלקמן בדרוסת הזאב נמי ר״ב ב״י אר״א הוא דאמר, דר״י לא בא אלא לפרש דברי חכמים, אלא דבחד לישנא ריא״ר חולק עליו, וס״ל דלחכמים זאב אף בגסה דרס ועיי״ש ברא״ש דבעל סה״ת פסק כהאי לישנא דפליגו ולחומרא, וכאן לא נמצא מאן דלימא דפליגו ולכאור׳ הכא מסתמא פליגו, דבשלמא בדרוסת הזאב י״ל דת״ק נקט זאב משום דדיבר בהווה וכדכתיב זאב יטרוף וכן הקרא דבשר בשדה טרפה סתמא בזאב מיירי לפי פי׳ הרב אבן עזרא, דאמרה תורה לכלב בה״ה הידיעה לכלב שומר הצאן שהציל את הכבש מן הזאב, אבל אין דרך הכלב להציל השור מן הארי, ולכן שפיר מצינן למימר דר״י לפרש אתא אבל כאן דת״ק שנקרע רוב קאמר, שהוא לפי דברי ר״י בקטנה שבקטנות, וזאת לא איצטרך כלל דרובא ככולה, דהרי במתני׳ קתני פסה״ג ופסוקת החוט ולא קתני ברובא משום דמסתמא רובא ככולה וכאן קתני נקרע רוב החיצונה, ושיעור טפח דנחוץ מאד לידע לא קתני, ואי הוה קתני שיעור טפח ממילא הוה ידעינן דקטנה דליכא טפח סגי ברובא, וע״כ דת״ק פליג עם ר״י, ולא מצאתי יישוב על האי תימא רבתא אלא לפי שיטת הרמב״ם דנקרע רוב החיצונה לא קאי כלל על אורך הקרע, אלא על עובי הבשר שנקרע ברוב עוביו, עיין בפ״ט ה״ה, וטעמא של הרמב״ם שכתבו הכ״מ בשם הרשב״א ובשם עצמו לפע״ד אינם ראויין לרמב״ם, אבל לפי האמור הוכיח הרמב״ם שיטתו מכח קושייתנו הנ״ל דע״כ סבר הש״ס דת״ק על שיעור עוביו קאי, והש״ס מוכיח זאת משום דשיעור רובא באורך א״צ לאמרו כמו דלא אמר כן בפסה״ג ובפסיקת החוט, והא דקתני נשתברו רוב צלעותיה, משום דמשונה האי טרפות דכולל אברים הרבה, ועל כן מצינן פלוגתות רבות בשיעוריהן, אבל מה שיש לעיין הוא לכל הני לישנא חוץ מבני מערבא דמפרשי דנקרע רוב החיצונה על הכרס עצמו, דא״א לפרש על רוב עוביו דהכרס הוא עור דק, ועוד זאת יש מן התימא דשמואל לעיל בריש פרקן אמר בשר החופה את רוב הכרס ברובא, כי הוא מפרש המשנה דרוב החיצונה על הכרס עצמו, ואיך נפרש האי ברובו דשמואל, דאי ברוב עביו איזה הוכחה יש לנו לפרש כן, ולומר דלשמואל אין הפי׳ ברוב עובי׳ כמו אם מתני׳ על בשר החופה קאי, א״כ איך פסק הרמב״ם דלא כשמואל, כיון דהסוגי׳ לעיל פריך מיני׳ בין השב שמעתתא, אלא דבלא״ה שיעורא דטפח אליבא דשמואל ליתא דלא נזכר בבשר החופה כלל, ובאמת י״ל דאם כל הכרס קרוי כרס הפנימי ונקובתו במשהו, אז שפיר בשר החופה אותו מיטרף ברוב עוביו ובטפח לארכו, כי קרוב להיות הכרס נראה כמש״כ הפוסקים הנ״ל בטעמא דרמב״ם, אבל להנך דכרס החצונה בכרס עצמו ברובו, לא מסתבר כלל להטריף בבשר החופה כמו בכרס עצמו לכן לשמואל ודאי רק בקריעת רובא ממש קאמר ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה