דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף נ. · פירוש ג
רש״י ד״ה מקיפין בקנה, אם נמצאת פסוקה לאח״ז או קדורה כאיסור עכ״ל, ונדפס בגליון ״תיבת לאח״ז משולל הבנה קצת, ובפרש״י שברי״ף ליתא״ האי בעל הגליון במחכ״ת לא דק, דהנה במקום דממשמשי ידא דטבחא, תלינן לאח״ש בלא הקפה, משום דלעולם תלינן במצוי, וכן להיפך דרחוק במציאות הרבה, דנעשה לאח״ש, לא מהני הקפה להקל, דהרי האי הקפה אינה בירור של ודאי, כי הוא השערה אנושי שאפשר לטעות בה, שהרי תראה, דרש״י לעיל מ״ד ע״ב מפרש, הורה בה חכם, כגון מקיפין בריאה, דאיכא למימר שמא לא אידמו, וכן נראה ממה שהסכים רש״י ללישנא אחרינא, דמדקה לדקה היינו מאונה לאונה באותה בהמה, ולא מבהמה לחברתה ומסיים ״וזאת נראית לי׳ שאין מקילין כל כך, הרי דגוף ההקפה אינה בירור גמור, לכן אין סומכין על הקפה אלא במקום ספק, אבל לא במקום שהוא רחוק המציאות שנעשה לאח״ש, ומעתה בב״מ ובריאה דעל נקב כ״ד אנו דנין דבקל אפשר דנעשה בבלי דעת, אפילו במקום דלא ממשמשי ידא דטבחא, שפיר סמכינן אהקפה לתלות דנעשה לאח״ש, אבל בקנה דבעינן דוקא פסוקה ברובא, או קדורה, שיהי׳ נעשה זאת בבלי דעת הטבח, הוא רחוק המציאות, אלא בהניח הבהמה והלך לו, ולאח״ז חזר אליה ונמצא כן, אז יש לתלות, דנעשה ע״י אדם בטל או קטן המשחית, וזה ברור בכוונת רש״י ז״ל ודו״ק.