דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף מט. · פירוש ד
תוס׳ ד״ה והקב״ה מסכים על ידם, ולרי״ש לא איצטרך קרא להכי וכו׳, וזה דוחק, ולפע״ד נראה דגם בזה רי״ש כהנא מסייע כהנא, כי לכאור׳ דברי ר״ע דקאמר מפי הגבורה לא למדנו צריכין ביאור, דמנין לו שבעינן הסכמה מפי הגבורה מ״ש האי מצוה משאר מצוות למשל הקב״ה ציוה לעשות מעקה, אע״פ שיפול הנופל ממנו, ר״ל שלא יפול רק מי שראוי ליפול, והוא כדי לצרף את הבריות, כן ציוה לכהנים מקבלי פרנסתם מן העם, שיברכו את העם, ואם הקב״ה ימצאם ראויים לברכה ישפיע עליהם, ואם חלילה לא, לא, אבל הענין יתבאר, ע״פ מה שכתב הרמב״ם בהל׳ נ״כ פט״ו וז״ל ״כהן שלא הי׳ לו דבר מכל אלו המונעים מנשיאת כפים, אע״פ שאינו חכם ואינו מדקדק במצוות, או שהיו הבריות מרננין אחריו, או שלא היה מו״מ בצדק, אין מונעים אותו וכו׳, ואל תתמה ותאמר, ומה תועיל ברכת הדיוט זה, שאין קיבול הברכה תלוי בכהנים, אלא בהקב״ה שנ׳ ושמו את שמי על ב״י ואני אברכם, הכהנים עושים מצוותן, והקב״ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו״ עכ״ל הזהב, ולדבריו כיון כאן ר״ע בשאלתו, מפי הגבורה לא שמענו, כלומר שלא תאמר שיש כח בכהן המברך מצד לידתו, יהי׳ מי שיהי׳, דזה אינו אלא הקב״ה ציוה להם כן, כדי שלא יהיו כפוי׳ טובה, שקיבלו מן העם, ונאה לברכם, אבל חלות הברכה תלוי בחפצו ית׳ ולא בכהן המברך, זאת דעת ר״ע מבני הגרים שאינו מיוחס, אבל רי״ש מיחוסי כהונה, מסייע כהנא, ס״ל דבאמת חלות הברכה תלוי בכהן המברך זרע אהרן קדוש ד׳ אע״פ שמצד עצמו אינו ראוי׳ להאי איצטלא ודו״ק.