דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף מט. · פירוש א
דף מ״ט ע״א גמר׳ האי קשיתא דאישתכח במרה וכו׳ והנ״מ בתמרה, אבל דזיתא מיבזע בזע ופרש״י, ומאן דטרף במחט טרף נמי בהא, והקשה המהרש״א, דהא הכא בכבד קיימינן וכו׳ ומסתמא נכנסה המחט דרך הושט לכבד, כי בכבד לא שייך בדיקה שהיא שלמה, ותי׳ כיון דאישתכח במרה הו״ל כסימפונא רבה דכבדא וכו׳ עכת״ד, ואני תמה, דא״כ הלא ליכא מאן דמטריף בהא, דהא אמר לעיל שקילו גילמא דטרופאי, אבל לפע״ד נראה לפרש, דניהו דסימפונא נקטי ואתאי, אבל כיון דמיבזע בזע, חיישינן שניקב המרה והבריא, למאן דחייש לעיל במחט בריאה לשמא הבריא, ומטריף משום דרוב נבלעים דרך הושט, הכא מטריף מטעם שמא ניקבה המרה והבריא, ואע״ג דלעיל לא חייש לשיטת רש״י, לניקבה הריאה והדרה המחט, אלא דחייש שדרך הושט נכנס לריאה, שאני ריאה דרחבה, משא״כ מרה קטנה שקרובה לינקוב ע״י האי קשיתא דזיתא, ואם כנים דברנו, מיושב בזה גם קושי׳ התוס׳ שהקשו על פרש״י, דא״כ הוה דלא כהלכתא, דאנן כר״י דמכשיר לעיל פסקינן, ולפי האמור ניחא, די״ל דאפילו ר״י דלא חייש לעיל לשמא הבריא, היינו דוקא לגבי החשש דדרך הושט נכנסה בריאה, דהוא חשש רחוק אצלו, דניהו דרוב נבלעים דרך הושט, אבל כל הנבלעים דרך הושט הולכים לחוץ דרך הכרכשתא כדרכם, ואפילו מחט אם נתעכב בהליכתה לקוץ נתחבה לאיזה אבר שעוברת דרך שם, אבל לא לצאת לשטח הריאה, משא״כ כאן במרה שפיר מצי חייש לשמא ניקב והבריא, ותדע דלעיל דף מ״ג ע״ב רצה לומר, נמצאת איתמר ודחה לי׳ דכל הני חיוי ברייתא קוצי אוכלי, וא״כ בנמצא במרה דלא שייך האי סברא, למאן דחייש בישב לו קוץ בושט לשמא הבריא, ה״ה דחייש בנמצאת במרה, לשמא נקיב והבריא, כיון דעורה דק מאד וצר מאד המקום ודו״ק.