דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף מח: · פירוש ב
ע״ש גמר׳ האי לחברו אתמר, ופרש״י שקשה ואינו מגין אבל להדי בשרא הבשר שהוא רך נכנס בנקב, ואני תמה דמ״ש מקרומי הריאה שנקבו דלא אמרינן שהבשר סותם מפנים ובפיה״מ במשנה באמת כתב והגיע הנקב לבשר הריאה, ושאלתי השוחטים ואמרו לי דבהרבה מקומות לא תבצבץ הריאה אף שנקרעו הקרומים, ועמדתי משתומם, דאם כן הוא אז ודאי כיוון הרמב״ם לזה במה שכתב והגיע הנקב לבשר הריאה, אלא שבחבורו לא הזכיר כלום מזה וצ״ע.
אבל מה דקשה יותר מזה הוא, דפריך מהדורא דכנתא שניקב להדי חברי׳ דמגין עליה, ואמר ר״א טרפות קמדמית להדדי, אין אומרים בטרפות זו דומה לזו שהרי חתכה מכאן וטרפה וחתכה מכאן וחיה, והוא בעיני כספר החתום, דהתם בטרפות עצמה ודאי אין לדמות, דהרי ראינו חידוש נגד השכל דחותך למטה במקום צומת הגידין טרפה, ולמעלה ממנה כשרה, אבל כאן מהגנה המדובר, ושפיר מצי לחקור ולדרוש מ״ש דבהדורא דכנתא מגין ובסימפוני לא מגין, והו״ל להשיב כי הכנתא רך וסותם והסימפון קשה ואינו סותם כאשר כתב רש״י ז״ל, ולא לעשותו חק שאין להרהר אחריו והוא פלא והפלא בעיני עד שנלפע״ד דזאת הי׳ מכריח את הרמב״ם ז״ל לפרש הא סוגי׳ באופן אחר, דז״ל בפ״ז ה״ג ״אחד מסימפוני הריאה שניקב אפילו ניקב לחברו טרפה״ עכ״ל וכבר תמה עליו הראב״ד וכל הבאים אחריו, דזה נגד הסוגי׳ דאמרה דדוקא להדי׳ חברי׳ טרפה, אבל להדי בשרא כשר, ולפע״ד דהרמב״ם מכח קושי׳ הנ״ל היה מפרש הסוגי׳ הכי, דהא דמשני האי לחברו אתמר אין הכוונה כפרש״י דחברי׳ קשה ולא מגין אבל בשרא מגין, דאדרבה בשרא דספוגי אינו מגין כמו בניקבו הקרומים בחוץ דאינו מגין (ועיין בלב אריה ז״ל שנתעורר ג״כ על זו) אבל קבלה היתה בידם דניקב הסימפון דוקא להדי חברי׳ טרפה, אבל להדי בשרא לא, ולא משום דזה מגין וזה לא מגין, אלא דהאי טרפות כן נמסר, ופריך על זה מהדורא דכנתא דמגין ולמה לא מגין גם הסימפון על חברו, ע״ז מתרץ לו דאין לדמות טרפות להדדי דכאן הטרפות כן הוא דלהדי חבריו טרפה ולא מהני הגנה דסמפון, ולהדי בשרא אע״ג דספוגיי ולא היה ראוי׳ להגן מ״מ אינו טרפה מאיזה טעם שיהי׳ שלא נתגלה לנו כמו בחתיכת הרגל דאנו רואים ג״כ דבר שמתנגד לשכלנו, דחתכה מכאן וטרפה וחתכה מכאן וכשרה, ומה שכתב הרמב״ם דאפילו ניקב לחברו אין ר״ל דלהדי בשרא מכש״כ דטרפה אלא אפילו להדי חברו די״ל דאיכא הגנה מ״מ טרפה, כי כן נמסר האי טרפות, וידעתי דהלשון עדיין דחוק והוא נגד הכלל שכתבנו בהקדמה דבלשון הרמב״ם אין לדחוק אבל אין כלל שאין בו חוץ ודו״ק.