דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף מז: · פירוש ג
רש״י ד״ה המתינו לו. דאין לך דבר שעומד בפני פקנ״פ חוץ וכו׳ עכ״ל. שמעתי מקשין, תפ״ל דאפילו היה מחויב למסור נפש גם על שאר מצוות, אבל לא נפש חברו ואיך יביא את התינוק לידי סכנה בשביל המצוה שלו, ואין זה כלום כי המצוה על הבן אלא דהוא לאו בר הכי הוא עתה לכן מצוה על האב או על הבי״ד ולכשיגדל באמת מוטל עליו המצוה, כן הוכחתי ממה שפסק הרמב״ם בהל׳ מילה פ״ב ה״ו, הא דרבא פסחים צ״ב ע״א דאמר ערל הזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת, הרי דקרי לי׳ מילה בזמנה עשה שיש בה כרת ודלא כרש״י בסוגי׳ שם דמפרש דאערב פסח קאי עיי״ש דא״כ הוו״ל לרמב״ם להביא האי דין בהל׳ פסח, וע״כ דס״ל דלעולם המצוה על הבן והוה עשה דכרת גם מלה בזמנו אלא בתורת זכיה מלין אותו האב או בי״ד ובמ״א הארכתי בזה, אבל אי קשי׳ הא קשי׳ דהרי על עשה בלא״ה לא היינו מחויבים להסתכן הילד אפילו בלא דרשה דוחי בהם ולא שימות בהם דרק לעבור בקום ועשה בעינן לתת כל ממונו כדי שלא לעבור אבל על מ״ע שהוא בשוא״ת, אפילו ממון הרבה אינו מחויב לפזר, ומכש״כ שאינו רשאי להסתכן בנפשו, ולמה לי׳ לרש״י להא דאין לך דבר וכו׳. ואולי במצות מילה שאני דבלא״ה דרשו עליה הקרא דעליך הרגנו כל היום, וצ״ע ודו״ק.