דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף מז. · פירוש א
דף מ״ז ע״א א״ר ה׳ אוני אית לי׳ לריאה וכו׳ חסר יתיר או חליף טרפה, מדלא הזכיר וורדא, ע״כ בזמנם לא היו לבהמות וורדא, אלא להני חיוי ברייתא, וממילא לרבא כל דאית לה וורדא, הוה יתיר וטרפה, וה״ה לר״א כן, ומ״מ אנן מטריפין בין חסר ובין יתר ורדא, ועיין בב״ח סי׳ ל״ה ודו״ק, ובעיקר הענין של חסר יתיר וחליף, יש בזה ב׳ שיטות, הרשב״א בתשו׳ כתב, דחסר וכן יתיר מתחלת ברייתו יוכל לרבות כחול ימים, ומ״מ טרפה דיתר כחסר, וחסר כנטול, עיין ש״ך יו״ד סי׳ נ״ז סקמ״ח ובפרמ״ג שם, ולכאור׳ חסר כנטול, לא מצינן אלא דצ״ל דהוה בכלל כל יתר כנטול והוא קיצור לשון, ור״ל יתר כחסר וחסר כנטול, כאשר כתבנו לעיל מ״ג ע״א, ברש״י ד״ה לא תיפק ולפ״ז כל יתר וחליף בריאה, בכלל ריאה שנקבה, וההלכה לא אתא אלא על נקובה, אלא הלכה אחרת אתא על כל יתר כחסר וחסר כנטול, ובכל האברים וה״ה בריאה וחסרה ריאה דמתני׳ כר״ש או כרבנן וס״ל חסרון בפנים שמיה חסר, אבל לא חסרון אונות דלא אתא אלא בהלכה מיוחדת כנ״ל, אבל הרמב״ם בפיה״מ וכן בחיבורו היד החזקה ס״ל, דחסר מנין האונות הוא בכלל חסרה הריאה, דאתא בהלכה בין ח״ט ועיין לעיל ר״פ, דלרמב״ם לשיטתי׳ דכל היכי דקתני ניטל חסר כשר ע״כ לית לי׳ דחסר כנטול, וממילא גם יתר כחסר אינו הלכה, אלא דיתר אינו יכול לחיות כמו חסר דמחליש כח האבר ע״י שיש יתר, ואין אחד מהם יוכל לעשות פעולתו כראוי עיין בהגהת מהרש״ש שם, על הא דכל יתר כנטול, ואי דחזינן דחסר או יתר חיין ימים רבים, לרמב״ם לא קשה לי׳ כאשר כבר ביארתי זאת לעיל ודו״ק.