אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף מד: › פירוש ו

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף מד: · פירוש ו

פירוש ה

תוס׳ ד״ה היכי עביד הכי, והא תני׳ חכם שטימא וכו׳, וא״ת דלקמן גבי האי מחטא וכו׳, וי״ל דהתם אגמריה סמך וכו׳, ופי׳ שם בקו׳ דהדר בי׳ מאידך שנוי׳ דשני מעיקרא וכו׳ עכ״ל, והנה שם בפרש״י ליתא דהדר בי׳, ואדרבה שפי׳ דלכן האמין לדבריה, וכמ״ש התוס׳ לקמן, וע״כ לדעת רש״י כן הוא דהא כתב שם, דמפני כבודו של רבב״ח טימא לה בתחלה, וא״כ דמטעם כבוד החכם, אינו רשאי להתיר ולטהר, מה שחברו אסר וטימא, מה לי סברא ומה לי גמרא, בכוב״כ איכא זילותא דראשון אלא דעל טעם זה קשה, דמה פריך הכא ארבב״ח איך עבד הכי, שהרי המהרש״א הקשה, שמא לא ידע רבב״ח, שרב הי׳ אסרו, ותירץ דקושי׳ סובבת על רב דשדרי׳ קמי׳ דרבב״ח, ועתה אם נאמר דאין כאן משום לתא דאיסורא, אלא משום כבוד החכם, הלא רב הי׳ מצי למחול על כבודו, דרב שמחל על כבודו כבודו מחול, ואולי י״ל דמתחלה דלא ידע הש״ס חילוק בין סברא לגמרא, והי׳ סובר דבכל גוונא איכא משום הורה בה חכם, א״כ במקום שכבר אסר חכם אחד, מן הראוי לכ״ע שלא לאכול ממה שאחד אסר, כיון דגם לדעת המתיר, יש למנוע עכ״פ לת״ח שלא לאכלו, לכן פריך איך שדרי׳ רב לרבב״ח, אבל לאחר שזכה לחילוק בין סברא לגמרא, שוב ליכא איסור להתיר מגמרא מה שאסר חברו, אלא משום כבודו של הראשון, וא״כ הכא משום כבודו נמי ליכא דהרי מצי מחל על כבודו, אבל התם אע״ג דאגמרי׳ סמך לא הי׳ מטהר לה, אם לא משום דהאמין לדבריה ודו״ק.

ויש לי מקום עיון על הא דאיבעי התם בנדה, פלוני חכם התיר לי כזה מאי, ופרש״י מאי שתסמוך עליה חברתה שהראה דמה לזו, וא״ל בדם זה שלך הראתי גם אני לפ׳ חכם וטיהר עכ״ל וכ׳ הב״ח ז״ל בסי׳ קפ״ח, דמה שלא פי׳ דלפני חכם אמרה כן, דכיון דהחכם רואה את דמה של עתה, לענין מה מספרת זאת לחכם, אבל אה״נ אם אנו מסופקים על דמה של עתה, והיא אומרת כזה התיר לי פ׳ חכם, דהוה בכלל האיבעי, וכיון דלא איפשטי לחומרא, וכתב זאת כדי ליישב דברי הטור שם שכ׳ ואם הביאה לפנינו דם, והחזקנוה בטמא, או אפילו נסתפקנו בו בטמא או בטהור, והיא אומרת פ׳ חכם טיהר לי כיוצא בזה, אין סומכין עליה עכ״ל, הרי דהטור לא כתב כרש״י דהאיבעי הוה אם תסמוך חברתה עליה, ולפענ״ד דברי הטור והב״ח תמוהין מאד, דאין לפרש כלל דבהביאה לפני חכם קמבעי שתהי׳ נאמנת, דא״כ לא תהי׳ צריכה לבוא לפני חכם כלל, ותסמוך על מה שהראה פ״א דם כזה לחכם, וזאת נשמע דליתא ממעשה דילתא דאזלה לגבי רבב״ח ואמרה, דכל יומא הוה דכי לה, הרי דאזלה בכל פעם בהא מראה לשאול עליה, וע״כ דאשה לעצמה לעולם לא תוכל לטהר דמיה, על סמך שהראה כיוצא בזה לחכם, ומכש״כ דאם החכם רואה ומסתפק בהאי מראה, דלא מהני הגדתה, שכזה התיר לה פ׳ חכם, דלו יהי׳ כדבריה דאם הוא בר הכי לראות דמים לא יפשוט ספקו בשביל הוראת חברו שטיהר, ולכן פרש״י דקבעי ניהו דעל עצמה אינה יכולה לסמוך אולי חברתה יכולה ליסמוך עליה דבקל יש לחלק בין הנושאים כמובן, ורוצה לפשוט מכזה ראיתי ואבדתיו, או ממעשה דילתא, דאזלה לגבי חכם והאמינו לה, ה״ה דחברתה מצי לסמוך עליה, ודחה דאין משם ראי׳ כמבואר בגמ׳, ולכן דין זה הוו״ל להטור להביאו דאינה נאמנת לחברתה שלא תצטרך לחכם, אבל זאת דאינה נאמנת בבואה לפני חכם, פשיטא כנ״ל, והא דנאמנת בכזה ראיתי ואבדתיו הגם שכתבנו לעיל בדיבור הקודם, דכל שבעי הבחנה יתירה בעי חכם דוקא, י״ל דשאני הכא דאית לה חזקת טהרה, ובאי אפשר גם ספק להקל מעיקר הדין, ומה דפסקינן בריש סי׳ ק״ץ בשם יש מי שאומר דבהרגישה שנפתח מקורה ובדקה ולא מצאה כלום טמאה, דהרגשה דאורייתא, נראה דהיינו דוקא לדידן, דאין רואין דמים וכל מראה הנוטה לאדמימות מטמאין, אבל בזמן הש״ס דהיו רואין דמים, מהיכי תיתי נוציאה מחזקת טהרתה, אם הוא שלא בשעת וסתה, ועכ״פ אין זה אלא חומרא ולא מעיקר הדין ואכ״מ להאריך יותר ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה