דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף מד: · פירוש א
ע״ב גמרא ההיא פסה״ג דאתאי לקמי׳ דרב יתיב וקבדיק לי׳ ברוב עובי׳, אמרו לי׳ ר״כ ור״א לרב למדתנו רבינו ברוב חללה. שדרי׳ לקמי׳ דרבב״ח וכו׳ פליאה דעת ממני ולא זכיתי להבין, אם באמת למד לתלמודיו ברוב חללה, למה בדק ברוב עובי׳, ולעיל גבי עובדא דסד״ר דאתא לקמי׳ דרבה מתרץ למה בדק מבחוץ, דלחדודי דאביי עבד הכי, וכאן א״א לתרץ כן, כיון דשדרי׳ לרבב״ח ולא רצה להתיר, הרי באמת נראה דס״ל ברוב עובי׳.
אבל דע, דבשחיטה פשיטא דליכא למ״ד דסני ברוב עובי׳, דאם נאמר דגם בשחיטה פליגו, למה לא מייתי פלוגתייהו בפ׳ השוחט לענין שחיטה, וע״כ היינו טעמא, דבשחיטה דרובא רק בדיעבד כשר, ומשום דהוה ככולו, ליכא למימר דגם רוב עובי׳ יהיה ככולו, אולם בטרפות דאין הטעם ברובא, משום דסופו ליפסק כולו, אלא דשיעורא כך הוא, דבהכי ימות טרם שיופסק כולו, וכמו דפסלינן בכמה אברים אפי׳ נקב, משום דבהכי אינה חיה, לכן יש להסתפק, אולי שיעורו ברוב עובי׳ ותדע דהרי בברייתא תנא כמה פסה״ג ברובא, ופשיטא דלא קבעי כמה, דלמא כולו בעינן, דכיון דסגי בשחיטה רובא מכש״כ דמיטרף ברובא, דכן אמר אביי לעיל כ״ט ע״א ולא כ״ש הוא, ומה טרפה דבמשהו מיטרפי, היכא דבעינן רובא, בעינן רוב הנראה לעינים, שחיטה דעד דאיכא רובא לא מיתכשר לא כ״ש, ועיין בפרש״י שם, ותמצא דהסברא היא כמו שכתבתי, אלא ודאי דבעי בכמה משום דאפשר במחצה או גם פחות מחציו נמי שם פסוקה עליו, וע״ז תנא דברובא, אבל לא מטעם דהוה ככולו, ולכן שייך עדיין להסתפק אי רוב עובי׳ או רוב חללה, ולפ״ז י״ל דהא דלימד רב לתלמודי׳ רוב חללה, לגבי שחיטה לימד, והם סברו דה״ה בטרפות כן הוא, אבל רב בטרפות פוסל גם ברוב עובי׳, ומ״מ שדרי׳ לרבב״ח משום דלא ברירא ליה.
ודע, דרב נמי לאו מדאורייתא קאמר ברוב עובי׳, דאם מדאורייתא קאמר, יש להקשות מה פריך לעיל ל״ב ע״ב ר״ל אדר״ל, דלמא ס״ל ר״ל כרב דבטרפה רוב עובי׳, ובשחיטה הלא בעינן גם רוב חללה, וא״כ הא דאמר, דריאה כמדמב״ד, היינו בשחיטה דאיכא רוב חללה, והוה כנפסק כולו, אבל בטרפה דאפילו רוב עובי׳ פוסל, עדיין מצי שחט שלא במקום החתך, דלאו כמדמב״ד, והיא נקודה נפלאה, אלא ודאי דרב רק מדרבנן מטריף ברוב עובי׳ ודו״ק.