דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף מד. · פירוש ג
ד״ה והא איכא עיקור סימנים, לפי הק׳ דבעיקור סימנים הוה טרפה, תימא דהיכי פשיטא לי׳ דהוה טרפה וכו׳, וכי תימא דלא גרע משמוטת הגרגרת שהיא טרפה, דזה דוחק גדול ועוד קמשני דברובו כשרה, אע״פ שבפסה״ג תנן ברובו טרפה, עכ״ל ועיין מהרמ״ל, דמפרש דשמוטת הגרגרת אנו יודעים מפסה״ג, וזה לכאור׳ פלא, דהא איכא תוספתא מפורשת מובאה לעיל דף י׳ ע״א, דנשמט הגרגרת ואח״כ שחט את הושט פסולה ולמה לן לתלות שמוטה בפסוקה, וממילא דלא קשה כלל מה שהקשו בתוס׳ דהא ע״כ גרגרת גרע דטרפה ברובו, ובתורבץ שניטל מלחי ברובו כשר, דהא גם בגרגרת שנשמט ברובו י״ל דכשר, וכאשר באמת פסקינן כן ביו״ד סי׳ כ״ד סעיף ט״ז, דדוקא נשמט כולו, אבל כוונת התוס׳ הוא, דניהו דתני בתוספתא, דשמוטת הגרגרת טרפה, מ״מ אין זה אלא מכללא, דהאי תוספתא לאו בדיני טרפות מיירי, אלא לאשמעינן אתא לבה״ג דין עיקור שפוסל בשחיטה, ולרש״י נמי דבספק נשמט קודם או לאח״ש, שהוא להחמיר ומטעם שביארנו שם, עיין לעיל בחדושנו, אבל לא ללמד לן דין דשמוטת הגרגרת טרפה, וע״כ לומר דעיקר טרפות שמעינן מפסה״ג דקתני במשנה, ותדע דאם נאמר דלא נשמע נשמט מנפסק, ולא נזכר דין דשמוטת הגרגרת רק בהאי תוספתא, ממילא דשיעורא בכולו ולא ברובו, דנשמט כולו משמע וכתורבץ, דבעינן ניטל כולו מלחי, וא״כ הוה טרפות בפ״ע במקומו ושיעורו ולמה לא פריך הש״ס לעיל בין בסג״ר, והא איכא שמוטת הגרגרת, אלא ודאי דהוה בכלל פסה״ג וברובו ודוקא לבה״ג דאין בשמוטה טרפות, בעינן כולו, וא״כ בתורבץ הושט כיון דבאמת רובו שניטל מלחי כשר, כולו דטרפה מנ״ל.
ודע דלרש״י הא דלא פריך לעיל, והא איכא תורבץ הושט שניטל כולו מלחי, משום דכבר פריך והא איכא סימנים שנדלדלו ברובן, והוא כאשר מפרש כאן, באיפרק אפרוקי בכח, ומטעם דהוה כניטל כולו, ובזה נמצא יישוב נכון לקושי׳ שהנחתי לעיל בצ״ע, דלפרש״י הוה סימנים שנדלדלו שתי טרפיות, בושט ובגרגרת, בכל אחד ואחד לחוד ולמה מנאן לחדא, אבל לפי האמור לק״מ דהא בגרגרת גם אם לא איפרק בכח, טרפה ברובו, משום דהוה בכלל פסה״ג, ורק בושט בעינן בכח, משום דבעינן כולו וזה נכון מאד ודו״ק.