אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף מג: › פירוש ב

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף מג: · פירוש ב

פירוש א

ע״ש גמר׳ אמר עולא ישב לה קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא, רש״י ז״ל הביא שני פירושים בהאי לשון הבריא, א׳) שהוא לשון נתרפא, ב׳) שהוא ניקב מלשון וברא אותם בחרבותם, ועיין באחרונים דנפקותא רבתא איכא לדינא, בין הני שני פירושים, והנה על קושי׳ הגמ׳ ומ״ש מספק דרוסה כתב רש״י דהכא בושט א״א למיבדקי׳ דנקב משהו בעור החיצון לא מינכר, והוא לכאור׳ כפי׳ שני, ולבסוף בד״ה חיישינן כתב, שמא ב׳ עורות נקבו והבריא החיצון והוא כפי׳ ראשון, ואיך מרכיב רש״י אתרי רכשי, ועיין מהרמ״ל מה שנדחק בזה, ולא עוד, אלא דרש״י הלא סובר, דגם לענין נקב אין לושט בדיקה בחיצון, וא״כ למה לי׳ למימר דחיישינן לשמא נתרפא, כיון דאיכא למיחש שעדיין נקוב לפנינו ואינו ניכר.

והנלפע״ד בביאור השיטות הוא, דהנה הרא״ש ז״ל כ׳ וז״ל ״מ״ש מספק דרוסה פרש״י וכו׳, והכא לא אפשר למיבדקי׳ דנקב משהו בעור החיצון לא מינכר, רש״י לטעמי׳ וכו׳ ולמאי דפרישית דדוקא אדמומית של ארס אינו ניכר, אבל נקב מינכר בי׳, פריך הכי, ומ״ש מספק דרוסה דמצרכינן בדיקה, והכא קאמר עולא אין חוששין, דמשמע דאפילו בדיקה לא בעיא״ עכ״ל, ונפלאתי מאד, דאיך אפשר דלא ליבעי בדיקה נגד הקוץ התחוב דכל היכי דאיכא בקל לברורי ודאי מבררינן, אפילו אי א״ח לספק דרוסה, דשאני התם, דאיכא טרחא גדולה לבדוק מכפא דמוחא ועד אטמא, אבל הכא מהיכי תיתי לא נבדוק נגד הקוץ התחוב, שוב מצאתי דהראש יוסף ג״כ קמתמה על פי׳ זה, ולא מצא מענה ליישבו, אולם לפע״ד נראה דכוונת הרא״ש הוא, דאין חוששין משמע דמעיקר הדין א״צ לבדוק, ולכן בנאבד בלא בדיקה כשר, אבל ודאי מודה דכל שהוא לפנינו דצריך לברר, אבל פריך ומ״ש מספק דרוסה דשם הבדיקה מעכבה גם בדיעבד, ומה שנדחק הרא״ש לפרש כן, ולא מפרש דאין חוששין דקאמר עולא, היינו לאחר שבדק ולא מצא נקב מעבר השני, דאין חוששין שמא נתרפא, משום דא״כ מה פריך ומ״ש מספק דרוסה, דשאני ושאני, דהרי הכא נמצא הושט שלם, ומהיכי תיתי ניחוש להבריא ונתרפא, כיון דאיכא חזקה דכמו שהוא שלם עתה לפנינו כן הי׳ מאז, אבל בספק דרוסה הרי חוששין שע״י הדרוסה עתה הוא דרוס לפנינו, אם נבדוק, ולכן למאן דס״ל דיש לנקב בדיקה מבחוץ, מוכרחין לפרש דאין חוששין דקאמר עולא, א״ח דעתה נקוב לפנינו, וניהו דלכתחלה כיון דאיכא לברורי מבררינן, אבל בנאבד בלא בדיקה כשר, אבל אי קשי׳ הא קשי׳ הא ישב קוץ בושט דומה לודאי דרוסה, וניהו דגם לודאי דרוסה מהני בדיקה לדעת התוס׳ כדלקמן, אבל בדיקה ודאי בעי ולעכב, וא״כ מה מתרץ הש״ס דלעולא א״ח לספק דרוסה, סכ״ס איך נכשיר בישב קוץ בלא בדיקה, שהוא דומה ממש לודאי דרוסה, והוא תימא רבתא.

ועתה נראה, איך מתפרש כמין חומר השקיל וטרי׳ לדעת רש״י אם נפרש הבריא נתרפא, הנה הא דס״ל לרש״י דלגבי נקב נמי אין לושט בדיקה מבחוץ, נראה דטעמי׳ הוא, כמו דס״ל בודאי דרוסה דלא מהני בדיקה, עיין לקמן נ״ג ע״ב דהתוס׳ מסבירים דדעת רש״י, דפעמים מאדים הבשר ואינו יכול לסמוך על הבחנה, ורק בספק דרוסה סמכינן משום דאיכא כעין ס״ס שמא לא דרס כלל, ואת״ל דדרס, שמא יפה בדקינן, וליכא רושם הארס בבשר ובסימנים, וסמכינן אבדיקה קלישתא, וא״כ ה״נ בממסמס קועי׳ דמא דלעיל, ס״ל כיון דהאי הוה כודאי דרוסה דהרי צוארו נקרע מן הקוצים, וצריך בדיקה אלימתא להוציא מספק שמא ניקב הושט, לכן לא מהני בדיקת חוץ, דשמא נכנס טפת דם בתוך הנקב ואינו ניכר, וכמש״כ רש״י ז״ל לעיל, ולפ״ז אומר אני דלמ״ד דלא חיישינן לספק דרוסה, מודה רש״י דמהני בדיקה לודאי דרוסה, דכל שלא חייש לספק דרוסה, הוא מטעם דמוקמינן הבהמה אחזקת כשרות, ממילא גם בודאי דרוסה, חזק החזקת כשרות כ״כ, דמהני גם בדיקה קלישתא, ובזה מיושב קושי׳ התוס׳ לקמן, שהקשו על רש״י מרב דס״ל א״ח לספק דרוסה, ואחר שזכיתי לש״ס ווילנא מצאתי בהגהות מלא הרועים, שתמה על התוס׳ שלא נחתו לזה דרש״י מודה למ״ד דאין חוששין לספק דרוסה דיש בדיקה לודאי דרוסה, ונהנתי מאד, ועכ״פ יוצא מזה דלהאי מ״ד דאין חוששין לספק דרוסה, ה״ה דגם בממסמס קועי׳ דמא יש לו בדיקה לושט משום נקב, וסמכינן אבדיקה קלישתא, ולא חיישינן שמא נכנס דם בתוך הנקב, אבל בישב לו קוץ בושט היה מקום לומר דגרע דהא כאן איכא תרתי, שמא נסתם הנקב ע״י דם, ולאו בדיקה מעליתא היא, וא״ת דלא, אבל שמא נקוב היה ונתרפא, ולכן קאמר עולא דלשמא הבריא דהיינו נתרפא, לא חיישינן, דמוקמינן אחזקתה כמו שהיא עתה, כן היתה מאז ומקדם, ואי משום שמא ניקב לפנינו אלא דנסתם, מן הדם שנכנס בתוך הנקב, הלא כמו דמהני בודאי דרוסה הבדיקה, כן מהני גם כאן, וכל זאת אי ס״ל לי׳ לעולא א״ח לספק דרוסה, ולכן שפיר פריך ומ״ש מספק דרוסה ומשני דלעולא א״ח לספק דרוסה, ומהני בדיקה גם לודאי דרוסה, וה״ה בישב קוץ בושט, דמהני הבדיקה ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה