אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף מג. › פירוש ו

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף מג. · פירוש ו

פירוש ה

תוס׳ ד״ה והא אר״י הלכה כסתם משנה אע״ג דסיפא דאלו כשרות מסייע לי׳ וכו׳ עד סה״ד, והקשו המהרש״א ומהר״ם שיף ז״ל מהא דלעיל דאר״י הלכה כריב״י, והא למה לי כיון דסתם התנא ניקבה המרה, ותירצו כיון דרבים פליגי עלי׳, לא אר״י הלכה כסתם משנה והנה דבר זה בפלוגתת רש״י ותוס׳ שנוי׳ לקמן נ״ה ע״ב, במה דאמר בלשון יחיד אני שונה אותה דרש״י פי׳ יחידאי היא דמשמע דאתי׳ כיחיד ולדעת התוס׳ הפירוש דגורס במשנה עצמה דברי ר״ש, אבל כל שסתם רבי כדברי יחיד אף ברבים חולקים הלכה כסתם, דהרי ת״ק דר״ש שם סתמא איתמר וסתם סתמא רבים הם, וגם הכא רק סתמא איתמר ת״ק דריב״י בברייתא, וקרי לי׳ המהרש״א רבים דאין לומר משום דר״י אמר, מאי אהדרו לי׳ חבריה לריב״י, מוכח דרבים נינהו דהרי ר״י גופא רק מכח האי ברייתא ידע דפליגו, ותדע דכן הוא דאם נאמר דר״י ידע מקבלה דרבים היו החולקין על ריב״י, ומש״ה הוצרך לקבוע הלכה כמותו הי׳ צריך להקדים האי מימרא דמאי אהדרו לי׳ וכו׳ ואח״כ לקבוע הלכה כמותו.

ועוד קשה טובא דאיך שנה משנה דברי יחיד כלל דהנה לקמן נ״ו ע״ב קתני במשנה דאלו כשרות בעוף רי״א אם ניטל הנוצה פסולה וכתבו שם התוס׳ ד״ה איבעי להו, דדברי יחיד המה וכתב שם הר״ן דאל״כ הוו״ל למיתני׳ במשנה דא״ט בעוף ולא באלו כשרות, וכן תראה בגלודה דקתני במשנה דאלו כשרות בבהמה, ר״מ מכשיר וחכמים פוסלים ולא קתני לי׳ בא״ט משום דר״מ פליג ומכשיר, דבמשנה דא״ט לא מנה, אלא מה דהוה ד״ה בלי חולק, ואינך דיש פלוגתא מרבה בזה הכלל, ויש מזה ראי׳ נפלאה למה שכ׳ הרמב״ם בהלכ׳ ממרים דעל הללממ״ס לא נמצא פלוגתא ועיין מה שכ׳ בהקדמה שלי בענין זה, יהי׳ איך שיהי׳, עכ״פ חזינן דהתנא נשמר למנות בהאי משנה דא״ט דבר דתלוי בפלוגתא דמה״ט לא קתני בה בהמה שנחתכו רגליה והגלודה רק כוללם בזה הכלל וכן לא קתני ניטל הנוצה בא״ט בעוף, אפילו לשיטת הסוברים דהיינו כגלודה בבהמה עיין לקמן וא״כ קשה טובא איך קתני ניקבה מרה כיחידאי, אבל ראה זה חידוש דהאי ניקבה המרה קתני בין קיבה לדקין ומקומה היתה לעיל מיני׳ אחר ניטל הכבד והלא דבר הוא, לכן אין ספק אצלי כי ביסוד המשנה באמת לא היתה שנוי׳ מרה, אלא לאחר שאמר ר״י דהלכה כריב״י הכניסוהו ושלא במקומה כדי לידע שהוא תוספת, ומה שאמר בגמ׳ לעיל אפיק מרה ועייל חרותא, לאו אליבא תדבר״י דוקא אומר כן, אלא גם לדידן ולמסקנא צריכין למימר הכי דמרה יחידאי היא, ואפילו ס״ל לרבי כוותי׳, היה מרבה טרפות זו בזה הכלל, כי דבר התלוי בפלוגתא לא שנאה בהאי משנה ולעומת זה חרותא דלית בה פלוגתא ראוי׳ להכניס בתוך הי״ח טרפות אם לא שנאמר דחרותא בכלל ריאה שנקבה היא ולעיל הראתי כי יש בזה פלוגתא.

ומעתה שמע נא דבר נפלא דהנה הרשב״א ז״ל כתב דטרפות הכבד אינו אלא משום דסוף המרה לינטל, ולכן בעינן כזית במקום מרה, והוא לכאור׳ תימא רבתא, דא״כ מאן דפליג אריב״י ומכשיר ניקבה המרה, גם טרפות בכבד לית לי׳ והוא דבר שא״א לקבלו, דא״כ למה לא פליגו גם בכבד, אבל ע״כ כוונת הרשב״א דמאן דפוסל בכבד אפילו נשתייר כ״ש עד דאיכא כזית במקום מרה הוא דסובר דהאי שיור דכזית במקום מרה, משום הגנה דמרה בעינן אבל בלא נשתייר כלום ודאי דאיכא טרפות בכבד בפ״ע ולכ״ע, וא״כ באמת ליכא סתירה בין המשניות דבמשנתנו פא״ט דלא קתני רק טרפיות דלית בהו פלוגתא, קתני דוקא לא נשתייר כלום דזאת ד״ה, ומרה לא נשנית ביסוד המשנה כנ״ל, אבל במשנה דאלו כשרות שפיר קתני ונשתייר כזית דוקא משום דהרי פסקינן כריב״י, דניקבה המרה טרפה, וממילא אם לא נשתייר כזית בכבד במקום מרה, טרפה מצד המרה ולא מצד הכבד, ולכן הני תרתי דר״י דקבע הלכה כריב״י במרה, וכן בכבד עד דאית בי׳ כזית מישך שייכי אהדדי והוה נקודה נפלאה, אע״ג דהשקיל וטרי׳ דגמר׳ לא נחות לזה.

ומעתה אומר אני דלרי״ף ולרמב״ם ז״ל, דלא גרסו במשנה דלקמן כזית אלא כ״ש, גם ניקבה המרה אין לגרוס ומאן דהוסיף מרה במשנה, הגיה ג״כ כזית במשנה דאלו כשרות ועיין עוד שם, מה שכתבתי בזה ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה