דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף מג. · פירוש ב
רש״י ד״ה לא תיפוק וכו׳ וחליף היינו חסרה ממקום הראוי׳ להיות, ובחליף דעורות הושט פרש״י דאין לך נקובה גדולה מזו ואבאר דרש״י סובר דחילוף האונות שהוא מתולדה אין להכניס בכלל נקובה, דל״ל לרש״י דחסר בתולדה סופו לינקוב וע״כ דחסרה ריאה טרפות בפ״ע הוה, וכפי שביארנו לעיל חסרה הריאה לא באה בהלכה על חסרון אונות מתולדה דמצי לחיות, ואינה טרפה אלא מכח הלכה אחרת דחסר כנטול, כמו יתר כנטול, דבכלל האי הלכה דאמר ר״ה כל יתר כנטול גם חסר בכלל והכי מתפרש, כל יתר כחסר וחסר כנטול, ור״ה קיצר בלשונו, וע״כ כן הוא דאם חסר אינו כנטול למה יהי׳ יתר גרע מחסר, וחסרה ריאה אי אתא בכלל החי״ט בהלכה, מתפרש או בחסרון בפנים לרבנן או בחסר מבחוץ לר״ש, ולכן האי חילוף האונות דהוה בכלל חסרה, אינו אלא לרבנן דס״ל חסרון בפנים שמיה חסר, דלר״ש אם הוא כניטול ביד הוה נקובה עד הסימפונות ולא בעינן להכניסו בחסר, וממילא הוה לי׳ לרש״י להכניס גם חסרה אונה בכלל חסרה ריאה בפנים, אבל לר״ש דחסרה ריאה באה על חסרון שבחוץ וכן לרבנן אי ס״ל דחסרון מפנים לא שמיה חסר דלא באה ההלכה כלל על חסרה הריאה, כל הטרפיות שבריאה צריכין להכניס בכלל נקובה ומטעם דחסר כנטול וממילא איכא נקב, וכאשר באמת כן כתב התבו״ש ז״ל דכל הטרפיות בריאה בכלל ניקבה הריאה הוו, אבל בחליף עורות הושט גם רש״י מוכרח לומר דבכלל נקה״וו הוא דהרי בושט אין לנו הלכה על חסר רק אניקב, אבל מה דקשי לי טובא הוא דכפי מה שכ׳ רש״י דהוה כניטולן ממקומן משמע דרש״י מפרש דהאי חילוף העורות בתולדה הוא ולא מחמת חולי שנשתנה מראיתן, וא״כ קשה מנין לרבה טרפות דחליף בושט שאינו דומה לחליף דאונות בריאה, דשם שפיר מצינן למימר דאם נמצא רק תרתי בימין אע״ג דאיכא בשמאל תלתא אין זה השלמה אלא חשבינן דבימין איכא חסרון ובשמאל איכא יתר, וחסר ויתר כנטול דמי וטרפה, משא״כ בושט דאפילו חסר עור אחת כשר, א״כ חילוף העורות משום מה נטריף, הן אמת דלפי ההסבר שלי גם בריאה בתלתא בימין וארבע בשמאל הי׳ כשר דליכא כאן שם חסר אלא שם חליף וחליף לא שמענו מהלכה דמיטרף, כי רק ח׳ מיני טרפיות יש, ויש באמת בזה פלוגתא אולם מדברי הרא״ש ז״ל מוכח דבושט משום לקותא וחולי קאתינן עלה ואז שפיר הוה בכלל נקוב ככל בשר שרופא גרדו, אלא מסתמא לרש״י לא ניחא לי׳ בזה משום דשינוי מראה לחוד אינו פוסל רק בקרום הריאה בלבד ולא בשאר אברים כמבואר ביו״ד סי׳ נ׳ באחרונים שם דבעינן דוקא לקותא ממש אבל שינוי מראה לחוד כשר, אולם לדעת הרא״ש י״ל דבשני עורות ושניהם נשתנה מראיתן גרע טפי, וצ״ע ודו״ק.