אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף מב: › פירוש ז

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף מב: · פירוש ז

פירוש ו

ד״ה אפיק חדא ועייל חדא, ולמ״ד חסרון בפנים לא שמיה חסר וחסרון דמתני׳ לר״ש, דלרבנן הוי בכלל נקובה, צ״ל דהך סוגי׳ כר״ש, דלרבנן ליכא רק י״ז עכ״ל, כוונתם מבואר, דניהו דמוקי לתדבר״י כיחידאי דלא פסקינן כוותי׳, כמו כרשב״א דמכשיר בנחתכו רגלי׳, וכר״מ דמכשיר בגלודה, היינו כדי להשוות חי״ט דקאמר תדבר״י עם המנויים במשנתנו, אבל כאן דבלא״ה מכניס טרפות חדשה שלא נמנה במשנה, למה לי׳ לעשות מהמסס ובה״כ דחשבם התנא בתרתי, חדא כיון דלרבנן דר״ש ליכא רק י״ז, אלא ודאי דסוגי׳ ס״ל דמתני׳ אתי׳ כר״ש שחסרה הריאה הוה בכלל חי״ט, אלא דלולי דבריהם הי׳ נלפע״ד דקושיתם לק״מ דהא באמת גם לרבנן איכא חסר או חליף דאונות, וכאשר באמת מפרש כן הרמב״ם בפיה״מ, והא דלא קאמר בגמ׳ דמשנתינו דקתני או שחסרה, על חסרון אונות קאי, נלפע״ד משום דא״כ לקמן במשנה דאלו כשרות בעוף הוו״ל לחשוב חסרה ריאה דהרי בעוף אינו פוסל חסרון אונה, אבל לעולם ההלכה באה ע״כ גם על חסרה ריאה במנין האונות, וכעין זה מצאתי ג״כ בהגהות מלא רועים, כל זאת כתבתי בימי חרפי, אבל הדרנא בי, דבאלו כשרות בעוף לא שייך למתני חסרה אונות כיון דלית בהו מנין קבוע, מה חסרה שייך בהו, והא דלא מתרץ הש״ס דחסרה אאונות קאי כאשר מפרש כן הפיה״מ לרמב״ם, הוא מטעם שאבאר, דהנה הרשב״א בתשו׳ שהזכרתי לעיל, אזיל ומודה דחסר בתולדה מצי לחיות כחול ומים, דהרי הידועה לכל, א״א להכחיש, אלא שכ׳ דכך היה הלכה לממ״ס, דכל שניטל ביד טרפה, גם חסר או יתר טרפה, עיי״ש, אמור מעתה, איך אפשר דבתוך החי״ט אתא חסרה אונה כיון דלזה הי׳ צריך הלכה מיוחדת, דחסר כניטל, ועל ניטל ביד הלא א״צ בריאה, כיון דנקב בעלמא פוסל בה, אבל הרמב״ם לשיטתי׳ לא ס״ל כנ״ל דהרי כתב דבכ״מ ששנינו ניטול, חסר בתולדה כשר, ולדידי׳ גם יתר כניטול אינו מכח הלכה מיוחדת, אלא כמו דחסר טרפה לאו מצד דחסר כניטול, אלא שהוא טרפות בעצם ה״ה יתר כן, ולדידי׳ ל״ק לי׳ והא אנו רואין דבין יתר ובין חסר חיין הן, דהרי גם בנקובים כן אנו רואין שחיין ומ״מ אתא ההלכה שבכלל טרפיות הן, ולכן שפיר מצי מפרש דחסרה אונה בכלל חי״ט נאמרה, ולא חש להא דלא מתרץ הגמ׳ כן, כדרכו בהרבה מקומות.

אבל דע דהא דפריך הש״ס מחרותא קשה טובא דהא ע״כ בכלל חסרה או נקובה היא, וכמש״כ רש״י בסוף הסוגי׳ דכל טרפיות הריאה בכלל חסרה או ניקבה נינהו, והרמב״ם מנה חרותא בכלל חסרה, ותדע דעולא רק ח׳ מיני טרפיות מנה ואין חרותא בכלל, ולא ראיתי מי שהרגיש בזה, אבל מה שנלפע״ד הוא דלקמן נ״ה ע״ב מייתי עובדא דרבב״ח שאל בבי׳ מדרשא, ואמרי לי׳ דיש לחרותא בדיקה אי בידי שמים או בידי אדם היא ע״י מים פושרין, וכתב שם הר״ן ז״ל דהאי בדיקה רק בספק אי בי״ש או בי״א, אבל בודאי בי״ש לא צריכא בדיקה, ובודאי בי״א לא מהני בדיקה, דאפילו הדרה בריא, לא יצאה מכלל טרפה ודברי הר״ן מוכרחים, דכיון דתנא סתם חרותא בי״ש כשרה ובי״א טרפה ע״כ דהלכה כך היתה, ולכן אין בידנו להקל אפילו הדרה בריא, כמו בכל ודאי טרפות דלא מהני י״ב חודש דודאי הדרה בריא, וא״כ ע״כ הוא טרפות בפ״ע כמו דרוסה שכתבו התוס׳ לעיל דלא מטעם סופו לינקוב או לחסור, וכאשר כתבנו שם בפי׳ דבריהם, כן אתא הלכה על חרותא בי״א, כי כל מה שאנו מטריפין משום דסופו לינקוב, ודאי הי׳ מהני שהיית י״ב חודש אם הי׳ במציאות לידע שנעשה כן קודם י״ב חודש, דכל שלא בא ההלכה בפירוש אלא דאנן אמרינן דסופה להיות כך, אם חזינן דלא כן הוא, למה נטריף אותו, ומכש״כ הכא דאיכא חרותא דהדרה בריא וחרותא דלא הדרה, והאי בי״ש ובי״א אינו הלכה, אלא סימנא בעלמא הוא, כל שאנו רואין ע״י פושרין דהדרה בריא, מה לי בי״ש או בי״א, וזה ברור, ולכן חרותא אינו ע״ש סופה טרפה אלא הוא טרפות גמורה אם היא בי״א, כי כן אתא ההלכה, ועולא דלא מנה זאת למין טרפות כמו דרוסה, משום דהוא באמת ל״ל דחרותא היא חד מחי״ט דאתו מהלכה, אלא דהוא כמו לקותא דרכיש, ומה דלא קאמר לאפוקי חרותא, משום דודאי אמתני׳ לא פליג אלא דס״ל דהוא בכלל חסרה כמש״כ הרמב״ם, אבל הש״ס מדייק מדלא קתני במשנה חרותא שהדרה במים פושרין כשרה, אלא קתני חרותא בי״ש כשרה, ובברייתא קתני דבי״א טרפה, ע״כ דהלכה כך היתה, ולא מצד סופה להתחסר אלא, משום דצמקה שם טרפות בפ״ע המה, ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה