דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף מב: · פירוש ג
ד״ה ופרכינן אע״ג דיכולה ליכוות, קשיא היא דאפ״ה איכא למימר דאטרפה לא פליג ר״ש, דלמאן קמותבינן אתנא דבר״י וכו׳, עיין מהרמ״ל, ופלא שלא הביא הברייתא המפורשת ביבמות ק״כ, דרשב״א אומר לענין היתר אשה יכול ליכוות ולחיות, אלא דא״א לומר דכאן בתוספתא שמדבר מבהמה, יאמר רשב״א יכולה ליכוות ולחיות כדי לידע שלא להתיר אשה ע״ז, ועיין בחי׳ ק״ז זצ״ל שמביא דברי הרשב״א יבמות, שכ׳ דהאי תוספתא דהכא משובשתא היא, והכא לא קתני אלא רשב״א מכשיר בלי נתינת טעם, אלא שם ביבמות קאמר רשב״א יכול ליכוות ולחיות והש״ס כאן הביא תחלת דברי רשב״א מיבמות וע״ז פריך מנין דמכשיר לענין טרפה, וצ״ל דקאמר, למאן קאמר לה וכו׳ לרווחא דמלתא קאמר, דהא רשב״א אינו משועבד לתדבר״י, והוול״ל דלמא אטרפה לא פליג דאפשר ס״ל טרפה חיה.
אלא לרש״י א״א לפרש כן דהא הביא התוספתא דהכא כצורתה דקתני בה רשב״א מכשיר מפני שיכולה לכוות ולחיות, ומ״מ כתב כיון דהש״ס לא הביא אלא סוף דבריו דיכולה לכוות ולחיות, קפריך דילמא אטרפה לא פליג, אבל לפע״ד נראה דהכי קא קשי׳ לי׳ דלפי הס״ד דרשב״א לא קאמר הכא אלא יכולה לכוות ולחיות, הי׳ סובר דאפשר דהמסדר התוספתא העמיד הכא דברי רשב״א מיבמות, משום דהוא סבר טרפה אינה חיה, וא״כ מכללא הבין דרשב״א פליג גם אטרפה, ולכן פריך דלפי תדבר״י דטרפה חיה אפשר דרשב״א לא פליג אטרפה, רק המסדר התוספתא העמידו הכא, ורמז ע״ז דאין אלו דברי רשב״א כאן אלא לקוחים מיבמות מדלא קאמר רשב״א מכשיר שהוא הדין, וקאמר רק הטעם דיכולה לכוות ולחיות, וע״ז משני דלא היא אלא דבאמת קתני מכשיר וכו׳ וכיון דאיכא מאן דמכשיר, מצי תדבר״י סובר כוותי׳ ולא מטעמי׳.
ודע דממתני׳ דיבמות דמחלק נמי, בין מן ארכובה למעלה ובין מן הארכובה ולמטה, יש להוכיח כעולא דארכובה עליונה קאמר, דלגבי אדם ארכובה דלמטה בשכיבה ולא בזקיפה כבבהמה, עיין בשו״ת ק״ז ז״ל וא״כ לא שייך לישנא מן הארכובה ולמטה, אם לא שנדחק כיון דאמר למעלה אמר נמי למטה אף שאינו מדוקדק ודו״ק.