דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף מב: · פירוש א
ע״ב גמר׳ והא איכא בהמה שנחתכו רגליה, הראש יוסף ז״ל הקשה למה לא נימא דתדבר״י כר״ע לאחר חזרה לא מנה נקה״וו ופסה״ג בין החי״ט, משום דהני נבלות הוה, ותמורתם נוכל להכניס שתים אחרות, והנה לשיטת התוס׳ דנקה״וו ופסה״ג טרפות נמי הוה, לא הקשה, וע״כ רק לשיטת הרמב״ם, דאין בהם משום טרפה אלא משום נבלה, וע״כ דלא נמסרו בהלכה בין החי״ט, וזה אמת וצדק, אלא דמה״ט גופא מאן דמקשה לא חש לקמחי׳ דכאשר ביארנו הא דכתב הרמב״ם דהוה נבלה מחיים משום דס״ל דכל טרפה תחלת נבלות הוא, דהרי מביאו לידי נבלות, אלא דחילקן הכתוב לשנים משום דאפשר בשחיטה המטהרת מידי נבלה ולכן נקה״וו ופסה״ג דאין להם שחיטה, משום דכבר שם נחירה על האי טרפות, לכן מיד קרואים נבלות וע״כ אתה אומר דעכ״פ נקה״וו ופסה״ג אינם חיין, דאם נאמר דחיים וטרפות לא הוו אלא שאין שחיטה מועלת בהן, כיון דתחלת שחיטה פסולה איכא בהו, וכסמנים עקורים לבה״ג דכשר אלא שאין שחיטה מועלת, וא״כ מ״ש דושט נקב בעלמא שם פיסול שחיטה עליו, ומ״ש פסה״ג דבעינן דוקא רובא, אלא ודאי דבעינן אינם חיין, כי לולי זאת לא מקרי פיסול במקצת השחיטה, ואם נקב בושט אינם חיין ודאי דה״ה בשאר נקובים, כמו ניקב הלב שבו עיקר משכן החיות, וכן אם פסה״ג אינם חיין, ה״ה פסיקת החוט השדרה כן הוא דמ״ש, ולכן תדבר״י דס״ל ט״ח, לא מצי סבר כר״ע לאחר חזרה, והוא נקודה נפלאה דכל הני אמוראי דס״ל ט״ח אליבא דר״ע קודם חזרה אמרו למילתייהו, וצע״ג.
ומה שכ׳ הראש יוסף, דלמעלה ממקום שחיטה איכא עכ״פ טרפיות בושט וגרגרת, הוא אמת וצדק וכמש״כ הכ״מ והפר״ח, והפלתי החולק בזה במחכ״ת טעה טעות גדול, וכאשר ביארתי כל זאת בסוגי׳ דמוגרמת לעיל דף י״ט עיי״ש ודו״ק.