דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף מ: · פירוש א
ע״ב גמר׳ מחתך בעפר הוא, התוס׳ ב״ק דף ע״א ע״ב כתבו דלאו דוקא מחתך בעפר, דודאי שחיטה מעלי׳ הוא למ״ד ששא״ר ש״ש, דהא שוחט לע״ז חייב משום אוא״ב אלא דכיון דאסור משום תקרובות עכו״ם, אינה ראוי׳ לבוא לפנים, אלא דא״כ, פלא למה לא יתחייב אסימן קמא, כיון דגוף השחיטה נגמרת כהוגן, ומ״ש משחט סימן א׳ בחוץ וגמרן בפנים דלעיל כ״ט ע״ב, ורש״י ז״ל כתב כאן דברים מעורבבים, ומשתמעין לתרי אפי, דפתח ואמר דפקע שם קדשים מינה, דמשמע אבל השחיטה שפיר נגמרת כהוגן, ואח״כ כתב לחלק מהא דלעיל, דהתם טעמא משום דישנה לשחיטה מתוע״ס, אבל הכא סימן שני לא אישתחט כלל, דחיתוך עפרא בעלמא הוא, ולענין שבת וע״ז משום נטילת נשמה הוא דמחייב, מדברים אלו משמע דאין כאן שחיטה כלל, ואח״כ מסיים ״אבל לענין ש״ח לאו שחיטת קדשים הוא״ בזה חוזר לדבריו הראשונים דשחיטה הוה אלא דלאו קדשים נינהו, והדרה קושי׳ לדוכתי׳ אמאי לא חייב משום ש״ח, והוא פלאי.
אבל אם תרצה לעמוד על אמיתת הדבר, עיין היטב במה שביארתי שיטת הרמב״ם בזה לעיל דף כ״ט ע״ב, ותמצית הדבר, דלענין חיוב חטאת לא אמרינן אגמל״מ, לפי שהוא דבר שנסתלק קודם הגילוי, אבל לענין פסול הקרבן שפיר אמרינן אגמל״מ, ובזה הסוגי׳ וכל פסקי הרמב״ם הכל על מקומו יבא בשלום, עיי״ש היטב ודו״ק.