דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף לז: · פירוש ג
תוס׳ ד״ה שלא הורמו מתנותיה, וא״ת לר״י דאמר לקמן דכל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאלו אוכל טבלים, מה רבותא דיחזקאל, ואע״ג דיחזקאל כהן הוה, הלא גם כהן צריך לפרוש תו״מ ואסור לאכול טבל עכ״ל, ותימא רבתא על התוס׳ דמשמע דס״ל דגם במתנות זרוע והלחיים וקיבה בעינן הפרשה ואם לא טובל כל הבהמה, וכן כתבו לקמן קל״ב ע״ב, על האי מימרא דר״י, דטבל ממש קאמר דמתנות ילפינן נתינה נחינה מתרומה לקמן קל״ו ע״א, והוא בעיני פלא והפלא דמצות הפרשה לא שייך, אלא בדבר שאינו מצויין כמו בתו״מ, אבל בזרוע והלחים והקבה, שמצויינים הם ומופרשים ועומדים, מה שייך כאן להפריש, ועיין ביו״ד סי׳ ס״א ובפרמ״ג שם, שכתב ג״כ כדברי, דלית במתנות מצות הפרשה, אלא מצות נתינה לכהן, ומה שהביאו התוס׳ ראי׳ מלקמן דיליף נתינה נתינה מתרומה, אדרבה מהתם מוכח כדברי, דאביי פריך שם, אי מה תרומה טובלת אף ראשית הגז טובלת, א״ל וכו׳, הרי דלא פריך רק על רה״ג, דבזה שייך טובלת, אבל על מתנות לא פריך כלל, אבל הא דאמר ר״י כאלו אוכל טבלים, דמשמע דכל הבשר אסור לאכלו, כמו בטבל קודם הפרשה, דכל הכרי אסור, היינו משום דהשחיטה מפוגלת היא, דהרי אמרו שם דהדין עם הטבח לקמן קל״ב ע״ב, ועיין מה שכתבתי בזה לקמן מ״ד ע״ב, דמש״ה קרי לי׳ פיגול, דכל שהטבח שחטה אע״פ שידע, דהבעלים אין בדעתם ליתן המתנות לכהן, שחיטתו כשחיטת פיגול במחשבה לא טהורה וחייב הטבח לשלם המתנות לכהן, ולעומת זה קרי לי׳ טבל כמו שהטבל רובץ איסורו על כל הכרי, כן כל הבהמה פיגול הוא ע״י השחיטה, בכוונה שלא ליתן המתנות לכהן, ומה שתירצו התוס׳ דר״י סבר כמ״ד שלא אכל מבהמה שהורה בה חכם, לא זכיתי להבין, דבזה מתורץ הקרא דיחזקאל, אבל איך יחלוק ר״י על תנא ר׳ נתן, דהרי הת״ק לא פליג אר״נ בדינו של ר״י דכאילו אוכל טבלים, וצע״ג ודו״ק.