דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף לג. · פירוש ב
ע״ש גמר׳ בישראל דבשחיטה תלי׳ מלתא, כיון דאיכא שחיטה מעלייתא אישתרי להו וכו׳, עיין בפתיחה עיקר ב׳, דהא מלתא דהשחיטה מתרת מיד, איתחדש להו כשנכנסו לארץ, ונצטוו על שחיטת חולין, אבל במדבר בין נוחר ובין שוחט, הי׳ המיתה מתרת איסור אבמה״ח, אבל התולש אבר לאחר נחירה או שחיטה הוה אבמה״ח, וכן כ׳ הפלתי ז״ל בריש הל״ש דלמ״ד, אין שחיטה לעמה״ת, מפרכסת בעוף אסור, וא״כ במדבר הי׳ צריכין להשליך הב״מ בכל בהמה בין חולין ובין קדשים, לכלבים או לשרפן משום פסולי קדשים, והוא דבר שאין הדעת סבלתו, ובפרט לפי דעת הרשב״א, דלאח״ש שני הסימנים כל האברים הפנימים כמדמב״ד, מה נעשה בקרא מפורש ליתן הקיבה לכהן, וכמו שהעיר ע״ז בשו״ת כת״ס הנ״ל, וכפי שביארנו בעיקר א׳ ר׳ ישמעאל לית לי׳ היתר מפרכסת, ולדידי׳ מפרכסת גם עתה אסורה, והוא האמת והבאתי לזה ראי׳ ברורה מהא דאר״ל לקמן ע״ג ע״ב, דר״מ מחולק באברים כמו בעובר דהוה מגע לנבלה, ושם ביארתי משום דר״מ כרי״ש ס״ל, עיי״ש באריכות, וא״כ לכל הני נימא, דגם לישראל הב״מ אסורים, כיון דגם לדידהו במיתה תלי׳ מלתא וזה דבר שא״א, וכבר כתבנו למעלה דגם לדידן הי׳ לן לאסור הב״מ עכ״פ משום מצות פירוש דרבנן, דהיינו האברים התלויין בקנה ועכ״פ הריאה, הן אמת שכפי שביארנו אנן לא ס״ל כהא דר״ל, לא בריאה ולא בקנה, ולא בב״מ אחר שחיטת שגי סימנים דכמבד״ד, אבל גם לר״ל קשה הדבר לומר, דלרי״ש ולר״מ לפי מה שאמר ר״ל, דפליג גם באברים דאסורים, תהיה הריאה ג״כ אסורה מה״ט, ואין לנו מנוס אחר, אלא או כקושיתי למעלה, דר״ל לא אמר אלא דבתור ריאה הוה כמדמב״ד, אבל בתור בשר אינו כמדולדל, או שנאמר כיון דדרך שחיטה נעשה, לא נידון כמדולדל לענין האבמה״ח, וממילא דגם בנחירה כן הוא, דדרך נחירה בסימנים, לא נעשה אבמה״ח אע״פ שהריאה מתה קודם ללב, וכמש״כ למעלה, וא״כ כל המאמר דראב״י דאין מזמנין נכרי על ב״מ, לחדודי בעלמא איתמר ולא להלכה, ועכ״פ יפה עשה הרמב״ם ז״ל דהשמיטו מהלכה, אע״פ דלא ס״ל האי מי איכא מידי, ואוסר אבר המדולדל לבנ״י ועיין עוד לקמן ודו״ק.