דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף כח: · פירוש א
ע״ב גמר׳ אמר רבא, חכים ר״י ברי בטרפות כר״י, אלמא אחד דקאמר או הא או הא, עכ״ל הגמ׳. ויש לתמוה, וכי גברא אגברא קא רמית, ומי עדיף רבא וברי׳ החכים, מר״נ החולק על ראב״א, ואומר או ושט או קנה, וע״כ צ״ל דמ״מ ממעשה רב קפריך, דמוכח דגם למעשה לית מאן דחש לי׳ לראב״א, אלא דעדיין קשה דהוו״ל להביא ממעשה בכל יום, דשוחטין עופות ולא בודקין אם נשחט הושט, רק תוקפין אאגודל ואם יוצא הקנה מכשירין כמו שאנו עושין היום, דמסתמא גם אז כן היו עושין, ולמה לי׳ להביא ממעשה שאירע דממסמס קועי׳ דמא, אבל י״ל דכיון דלכתחלה בעינן שני סימנים, או מדאורייתא או מדרבנן, ובזמן הגמ׳ עדיין לא פסלו שהיי׳ משהו אפילו בעוף לא, הי׳ תמיד בודקין אם נשחט גם הושט, כדי לגמרו, אם לא נשחט תוך שיעור שהיי׳, וכמש״כ הרשב״א ז״ל בריש מכילתן דף ג׳, דמומר מותר ליתן לו לכתחלה לשחוט, אף דאי לא בדק בסימנים נבלה, משום דמסתמא יבדוק, ואם ימצא שלא נשחט הרוב ישלים תוך שיעור שהיי׳, וא״כ כל שחיטות שלהם בעופות נמי כן היו דבודקים גם את הושט, וגמרן אם לא הי׳ נשחט, ולכן לא הי׳ מצי מביא ראי׳ ממעשה בכל יום ודו״ק.