דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף כח. · פירוש ג
ע״ש גמר׳ ראב״א אמר וושט ולא קנה, מכאן נראה ראי׳ ברורה, לדעת הרמב״ם ז״ל דלכתחלה גם מה״ת בעינן שנים בעוף, דאי כדעת רש״י דמה״ת גם לכתחלה סגי באחד, א״כ לראב״א דהאי אחד המיוחד קאמר וושט ולא קנה, הרי דקנה כעוף אינו בתורת שחיטה כלל, ואיך לא יופסל השחיטה בעוף, אם שחט הקנה תחלה כדרך רוב השחיטות, הלא עשה מעשה טרפות בקנה קודם שהגיע לושט, ואיך לא אשתמט תנא לראב״א להזהיר שלא לשחוט הקנה קודם ששחט את הושט, אלא דכבר כתבתי לעיל דף כ׳ ע״ב ברש״י ד״ה כל המעכב המעכב בשחיטה דגם לרש״י דסגי בסי׳ אחד אפילו לכתחלה, מ״מ שייכים שניהם יחד נמי לשחיטה, א״כ גם לראב״א צריך לדחוק כן לדעת רש״י, דלא מסתבר כלל לומר דשחיטת בהמה תופסל בעוף, וכן מוכח מרש״י ד״ה לא בבהמה שכתב ״כלומר הא אפילו בבהמה קאמר וכו׳״ עכ״ל ואם נאמר דמיפסל בעוף אם שחט הקנה תחילה, לא היה מקום להאי כלומר דאדרבה דוקא בבהמה מיירי דאילו בעוף מיפסל בשחיטת הקנה תחלה, אלא ודאי כדאמרן, אלא דשיטת רש״י דחוקה היא, לומר אע״פ דאין צריך קנה אפילו לכתחלה לא, מ״מ שייך לשחיטה, ודו״ק.