דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף כח. · פירוש א
דף כ״ח ע״א גמר׳, הוא דאמר כי האי תנא, דתני׳ ר״א הקפר ברבי אומר, מה ת״ל אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל וכו׳, מה פסה״מ בשחיטה, אף צבי ואיל בשחיטה וכו׳, עיין לעיל י״ז ע״א דקאמר שם בשלמא לר״ע היינו דכתיב אך כאשר יאכל וכו׳, ופרש״י וז״ל ״אך כאשר יאכל עכשיו צבי ואיל בטומאה, (ר״ל דהא לא בעי שחיטה), כן תאכלנו לבקר וצאן משתכנסו לארץ, שאע״פ שאני מטעינן שחיטה לחולין כשתכנסו לארץ כקדשים של עכשיו, אין צריכין לאכול בטהרת הקודש, אלא כצבי ואיל של עכשיו, שהטמא והטהור יאכלו בקערה אחת״ עכ״ל הרי דצבי ואיל דהאי קרא בצבי ואיל שבמדבר מיירי דלא טעון שחיטה, אבל מה שמקיש הכא צבי ואיל לפסה״מ, היינו צבי ואיל של אחר כניסתן לארץ, לפסה״מ של אחר כניסתן, כי פסה״מ במדבר ג״כ לא היו בשחיטה אלא בנחירה וכמש״כ התוס׳ שם ד״ה ר״ע, ויל״י בזה מה דקשה, דלפי הגמ׳ דילן, דקרא דוזבחת בפסה״מ מדבר וכמש״כ רש״י כאן, שחיטה בחולין גרידא מנ״ל, אלא דלפי הנ״ל, שוב ילפינן בקר וצאן של חולין מצבי ואיל, דכמו דצבי ואיל טעין שחיטה לאחר כניסתן, כן גם בקר וצאן של חולין, כי היקש זה דרשה גמורה היא, ודו״ק.