דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף כז. · פירוש ו
ד״ה שנים בבהמה לכתחלה לא, עד כמה לשחוט וליזיל, ואי משום וורידין אפילו ר״י מודה בבהמה, הואיל ומנתחה אבר אבר עכ״ל, הנה לפי פשטות לישנא דר״י, דקאמר עד שישחוט ולא קאמר עד שינקוב, וודאי משמע דמדין שחיטה נגעה בה, ודבעינן שפיכת הדם שהוא הממית, ועיין לקמן מזה וא״כ נפרש דברי ר״י, אז ממילא גם בבהמה בעינן שחיטת וורידין, אלא דלפי דמסיק דאימא עד שינקוב ולא עד שישחוט. אז קיים מימרא דר״ח, דלא אמר ר״י אלא בעוף, וכמבואר כן בגמ׳ לקמן כ״ח ע״ב, וא״כ הכי הוו״ל להתוס׳ לתרץ קושייתם, ואי משום וורידין הלא אינם בשחיטה, ולכן שפיר פריך עד כמה לשחוט וליזיל, ואי דלא מסתבר להו, דהמקשן דהכא כבר נחות, דעד שישחוט דר״י לאו דוקא אלא עד שינקוב קאמר, א״כ לא תירצו מידי, דאי לא נחות לזה אז לא נחות ע״כ גם להא דר״ח, דר״י מודה בבהמה, כי אם נפרש לשונו כפשוטו עד שישחוט, הרי שייכין הוורידין לשחיטה ובעינן שחיטתן בין בעוף ובין בבהמה ודו״ק.