דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף כב: · פירוש א
ע״ב גמר׳ ת״ר יכול יהיו כל התורים וכל ב״י כשרים, ת״ל מן וכו׳, פרט לתחלת הציהוב שבזה ושבזה, הנה לפי דעת רש״י ז״ל שביארנו למעלה, אף דלמצוה גם בלאו מיעוטא דמן, הוה ידעינן דבעינן דוקא גדולים בתורים וקטנים בב״י, ותחלת הציהוב דהוא בריה לא, דהרי אינו לא בכלל גדולים ולא בכלל קטנים, אבל לעכב לא הוה ידעינן, דכאן לא מצינן למימר, דלא אישתמט קרא לצוות על תחלת הציהוב, דהא גם בקרבנות בהמה לא מצינן קרא על פלגס להיות מצוה לכתחלה, ומ״מ כשר פלגס להקרבה (וכאשר מבואר ברמב״ם בפ״א ממעה״ק, וטעמו כתב הכ״מ דילפינן מומיום השמיני והלאה ירצה, דפלגס ג״כ עולה לרצון עיי״ש) וא״כ היה מקום לומר דה״ה בעופות כן, לכן בעינן ״מן״ למעט תחלת הציהוב דלא, אבל לדעת התוס׳, דכל שאינו למצוה ה״ה דמעכב, למה לי קרא למעט תחלת הציהוב, כיון דאינו לא בכלל תורים ולא בכלל ב״י, אלא דהתוס׳ לקמן ד״ה כי איצטרך, באמת כתבו דלפי המסקנא דמיטוט דמן אתא לרובע ונרבע, אפילו אי תחלת הציהוב בריה הוה, לא איצטרך קרא למיעוט, דבלא״ה ממועט, כיון דלאו גדולים ולאו קטנים אלא בריה הוה, אלא דלישנא דגמ׳ לא משמע כלל כן, ועוד דגם לפי דעת התוס׳ עכ״פ בס״ד הי׳ סובר דבעי קרא למעט תחלת הציהוב, וקשה דהא לפי׳ התוס׳ כבר ידע לעיל דלא בעי קרא למעט כמש״כ התוס׳ ד״ה לא לישמיט, וא״כ בלא בעי׳ דר״ז הוו״ל להקשות על הברייתא דבעי ״מן״ למעט תחלת הציהוב הא למה לי כיון דלאו תורים ולאו ב״י נינהו, ואולי יל״י דמתחלה סבר דלהא גופא בעי קרא, לאשמעינן דבריה ולא ספק הוה, וכן משמע מפי׳ רש״י ד״ה אי אמרת בשלמא, אשמעינן קרא דבריה הוה וכו׳ עכ״ל, ולבסוף מסיק דאנן בלא קרא, ידעינן דבריה הוה, ולא איצטרך הקרא ע״ז אלא אתא למעט רובע ונרבע, ודו״ק.