דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף יח. · פירוש א
דף י״ח ע״א אר״ה האי טבחא דלא סר סכיני׳ קמא חכם משמתינן לי׳ ורבא אמר מעברינן לי׳ ומכריזין אבשרא דטריפה היא ולא פליגו כאן בשנמצאת סכינו יפה כאן בשלא נמצאת סכינו יפה, והנה הרמב״ם ז״ל בפ״א ה׳ כ״ו פסק האי דינא בזה״ל: ״כל טבח וכו׳ ואם נמצאת פגומה מעבירין אותו ומנדין אותו ומכריזין על כל בשר ששחט שהוא טרפה״ עכ״ל וכל רואה ישתומם מה זה שהוסיף הרמב״ם ז״ל שמכריזין על כל בשר ששחט שהוא טרפה דמשמע דגם על בשר שיש בחנות ששחט בסכין אשר הראה לחכם קנסינן שלא למכרו עוד לישראל ומנ״ל האי חומרא, אבל הדבר ניחא מאוד דהאי מכריזין דטרפה שהוא בנמצאת סכינו פגום למאי בעי דאם היא במקום שמכריזין פשיטא דמ״ש מנפל טרפה בעיר, ואם במקום שאין מכריזין הכרזה זו למאי, אי שלא למכור לישראל, אטו בטבח רשע עסקינן שמאכיל נבלות לישראל במזיד, הלא אין לו אשמה, אלא שלא סר סכינו לחכם, וגם אחר השחיטה לא בדק סכינו ביישוב הדעת כראוי, אשר מה״ט בעינן הראת סכין לחכם, דחיישינן שיקיל הטבח בבדיקה זו, וכשיטת הרמב״ם ז״ל, אבל שיהי׳ חשוד למכור נבלות אחר שמצאו סכינו פוגם, מאן דכר שמי׳ אלא דלשיטת הרשב״א דלכתחלה בעינן סכין יפה מכל וכל, י״ל דמיירי הכא בשלא נמצאת יפה לשחוט בו לכתחלה, וניהו דאפשר דנתקלקל ע״י השחיטה, ובדיעבד כשר כל שאינה אוגרת חוט השערה, אבל כיון דלא סר סכינו קודם לכן לא תלינן בשחיטה, אלא אמרינן דשחט כן לכתחלה בסכין שאינה ראוי׳, ולכן מעברינן וקנסינן לי׳ להכריז אבשרא של בהמה זו דטרפה, אע״פ שאינה טרפה מדינא, אבל לשיטת הרמב״ם דאינו כשיטת הרשב״א כאשר ביארנו לעיל אין לנו סכין פגום של לכתחלה ודיעבד, כי רק דמיא לסאסאה שוחטין בה לכתחלה, וכל שמרגישין בה פגימה כ״ש, פוסל אף בדיעבד, א״כ קשי׳ לי׳ האי מכריזין מאי עבידתא, לכן מפרש דמכריזין גם על מה ששחט בסכין הבדוק קמי׳ חכם. ולרמב״ם לשיטתי׳ בעי מדינא בדיקה לאחר שחיטה, אפילו בשוחט רק בהמה אחת, עיין בה׳ כ״ד שם, ודלא כראב״ד וא״כ חיישינן כי היכי דבהאי בדיקה אחרונה הקיל ולא הרגיש, כן הקיל גם בשאר שחיטות, ואע״ג דמדינא נאבד הסכין כשר, אבל מכח קנסא קנסו לי׳ על כל בשר שיש לו עדיין למכור, שמכריזין עליו דטרפה היא, שוב ראיתי דהריטב״א ז״ל הרגיש בהאי מכריזין וכן בעט״ז, וכתבו דמכריזין על כל בשרא ששחט כרמב״ם, אבל לא הבנתי על הריטב״א, דהוא לשיטתו לא הי׳ צריך לזה, דהא שם בד״ה הקדום מפרש דאצרכתא דר״פ הוא לכתחלה, ודר״ח כחגירת צפורן בדיעבד, א״כ מתפרש שלא נמצאת סכינו יפה לשחוט בו לכתחלה, ומשום קנסא מכריזין ודו״ק היטב.