אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף יג. › פירוש ד

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף יג. · פירוש ד

פירוש ג

ע״ש גמר׳ ר״א הכי קתני שחיטת עכו״ם נבלה הא דמין לע״ז - האי מין דנכרי קאמר, אבל ישראל מומר לע״ז, אע״פ שאינו מין דינו כמין, כמש״כ התוס׳ לקמן בע״ב ד״ה שחיטת מין, דבהוריות דף י״א מוכח כן, וכתב המהרש״א ז״ל, דהא דכתבו התוס׳ לעיל דף ד׳ ע״ב, דהכא מיירי באדוק ועע״ז תמיד, היינו דוקא לר׳ ענן, דמכשיר שחיטת מומר לע״ז, והוא ע״כ מחלק בהכי, אבל אנן דל״ל הא דר״ע, מומר ישראל דינו כמין, ולפ״ז, מתני׳ דקתני שחיטת עכו״ם נבלה, ודייקינן אבל איסור הנאה לא, דוקא בנכרי מיירי, אבל ישראל עע״ז גרע ואסור גם בהנאה, וכן נראה מפרש״י, אבל יש לתמוה הרבה, דהרי משנתינו סתמא עכו״ם קתני דמשמע בין נכרי ובין ישראל, דאם לא תאמר כן אלא דדוקא נכרי קאמר, אבל ישראל מומר לע״ז גם בהנאה אסור, יותר הוו״ל להגמ׳ לדייק עכו״ם נכרי נבלה, הא עכו״ם ישראל בהנאה נמי אסור, וממילא נדע מין עכו״ם דגרע ממין ישראל, וכדאמר לקמן בגמ׳ דמין נכרי גרע ממין ישראל, אלא דבאמת לדעת התוס׳ דמתני׳ משום קרא דוזבחת ואכלת פוסל שחיטת נכרי, דלאו בר זביחה הוא וכמו שחיטת הקוף, א״כ האי עכו״ם דקתני במתני׳ לשון מושאל הוא, וכוונתו ״נכרי״ שאינו ישראל, לא מצי מדייק הא ישראל עע״ז בהנאה נמי אסור, דהרי לא מיירי כלל בעע״ז אלא בנכרי, ואפילו הוא גר תושב, או נכרי שמקיים שבע מצוות ב״נ, אלא דאז גם האי דיוקא הא דמין לע״ז, נמי אינו מכוון כ״כ כמובן.

עוד זאת יש לי תימה על כל הפוסקים והרמב״ם בראשם, שהשמיטו מכל וכל דין זה, דשחיטת מין לע״ז ואסור בהנאה והוא דין מוסכם יוצא מתוך הברייתא ומדיוקא דמשנה.

שוב מצאתי שהתב״ש ז״ל כבר קדמנו בקושי׳ זו וכתב, דבזה״ז שאינם עע״ז אלא מנהג אבותיהם בידיהם, אין חילוק בין מין למומר לע״ז, וכמש״כ הש״ך בסי׳ קכ״ג בשם הב״ח דהאידנא אפילו חזינן דשפכיה לי׳ קמי׳ ע״ז מותר בהנאה, משום דאינם יודעים בטיב ניסוך, עיי״ש ואני תמה, דא״כ נימא בשוחט לע״ז נמי דלא נאסר בהנאה, ומשום דאינו יודע בטיב עבודה שלהם, והרי ביו״ד סי׳ ד׳ פסקינן בשוחט בהמת עצמו לע״ז במקום דליכא למימר לצעורי׳ קמכווין אסור בהנאה, אלא ודאי דוקא בניסוך אמרינן כן דאין עתה דרכם לנסך כלל, לכן לא חיישינן אפילו בשופך לפני ע״ז דקמכווין לנסך, אבל בשחיטה לא שמעינן דאין דרכם לזבוח לע״ז, ומה לי אם מצד מנהג אבותיהם או מצד חקירת עצמם עובדים, ותדע שהרי בגמ׳ אמרו, בהא דאמר ר״י אר״נ אין מינים באומות, למאי, אילימא לשחיטה, השתא במין ישראל אמרת אסורא, דעכו״ם לא כ״ש, הרי לך בפירוש דמין אף בזה״ז שחיטתו אסורה בהנאה, והא דאמרו לעיל דמנהג אבותיהם בידיהם, היינו דלא חיישינן בסתם עכו״ם שמא מין הוא, אבל במי שיודעים בו שאדוק ורגיל לשחוט לע״ז ליכא חילוק.

הן אמת שהרמב״ם בפיה״מ כאן כתב לחלק בין עכו״ם לעכו״ם וכתב דהני עכו״ם דידן שאינם עובדין רק מצד מנהג אבותיהם בידיהם, אין שחיטתם אסורה בהנאה, אלא באכילה מצד מחשבתם לע״ז, אבל כבר תמה על דבריו הלב ארי׳ ז״ל והאריך ליישב דבריו, אבל ללא יועיל דסכ״ס תקשה לרמב״ם, לא יהי׳ בזה״ז שום תקרובות ולא יי״נ אסור בהנאה, והוא בעצמו כתב בפירוש בפי״א ממ״א דכל תקרו׳ עכו״ם ויי״נ אסור בהנאה ולוקה אכ״ש, משום לא ידבק בידך מאומה, ולא הוציא שם מן הכלל אלא גר תושב וישמעאלים שאינם עובדים כלל הרי מוכח דשאר אומות העובדים ואפילו רק מצד מנהג אבותהם, עושין תקרובות ויי״נ, דאל״כ יותר הי׳ לי׳ להוציא אומות שבזה״ז, לכן הדבר תמוה מאד שהשמיט האי דינא דמין לע״ז סתמא אוסר בהנאה.

ומה שנלפע״ד בזה הוא, דודאי מחשבת ע״ז כמחשבת פיגול, דבעינן דוקא דיבור ולא מחשבה לבד, עיין תויו״ט בב״מ פ״ג משנה י״ב אולם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, או באדוק לע״ז דאנן סהדי דמחשבתו לע״ז, חשוב כדיבור דתו לא הוה דברים שבלב - והרי תראה ר״א אומר סתם מחשבת עכו״ם לע״ז, ולא סגי לי׳ בשמא חושב לע״ז, וכן החכמים דפליגו עלי׳, לא חשו לשמא חושב, והרי לקמן פריך וליחוש שמא מין הוא, וכן רש״י ז״ל פי׳ לקמן, אין רוב אומות מינים, אלא מיעוטן ולמיעוטא לא חיישינן הרי דבספק הוה חיישינן, ואפילו לפי הגהות מהרש״ש שם דבמע״מ הוה מוקמנין בחזקת היתר, אבל ברוב פשיטא דהוה חיישינן, ולמה לי׳ לר״א לומר סתם מחשבת עכו״ם לע״ז דהוא יותר מרוב, כמו סתם ספרי דדינא מיגמר גמירי בריש גיטין, וע״כ משום דדרכם הי׳ לעבוד במחשבה אשר מדינא אינה פוסלת, לכן בעינן סתם מחשבתו לע״ז, דאז הוה אנן סהדי דחישב וחשוב כדיבור, אולם במין כ״ע מודים דסתם מחשבתו לע״ז, לכן פריך שמא מין הוא, וספק אוסר, דהרי אפשר נודע למי שנודע שמין הוא, ואז סתמא כודאי (ומזה ראי׳ דלא כמהרש״ש, דגם ספק פוסל).

ולפי האמור י״ל דמאחר דמסיק דעע״ז של עתה רק מעשי אבותיהם בידיהם, תו ליכא סתם מחשבתו לע״ז, ואפילו במין לא, משום דאינו אדוק כ״כ, כדי שנאמר סתם מחשבתו לע״ז, ובעינן אמירה דוקא, או שמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, כגון מקריב ממש לע״ז או מנסך ממש לפני ע״ז, ואז אין חילוק בין מין למומר, אלא דעדיין שטחיות הסוגי׳ לא נתיישב היטב, ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה