דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף יב. · פירוש ב
ע״ש גמר׳, אידך שמא שהה ושמא דרס, ראיתי מדקדקים, ולמה לא חייש נמי לחלדה וכמו שאמר לעיל בריש מכילתן גבי חשו״ק ושמא יחלידו, ונלפע״ד, דעל חלדה ליכא למיחש רק בחשו״ק, דעלולים לקלקל בידים מפני חסרון דעתם, אבל בר דעת ששוחט מהיכי תיתי יחליד הסכין תחת הסימן ולחתכו ממטה למעלה, ואחד מתלמידי עוררני על דברי התוס׳ לקמן ל׳ ע״א ד״ה או שהחליד הסכין תחת השני ופסקו, שכתבו דנקט אורחא דמלתא, דכששחט סימן הראשון בהבאה, כשחוזר ובא לעשות הולכה, תחב ראש הסכין בין סימן לסימן עכ״ל, והשבתי לו, אדרבה מדבריהם ראי׳ דחלדה אצל בר דעת הוא דבר זר, ולכן צריכין למצוא מציאות איך יתרמי חלדה בלי כוונה, וכתבו דכשחוזר עם הסכין לשחוט סימן השני אפשר שתחוב הסכין בין סימן לסימן אבל גם זאת הוא רחוק המציאות כמובן אלא דאפשר שאירע כך על צד הרחוק משא״כ לשחוט בכיוון בחלדה תחת הסימנים, אין שום בר דעת עושה כן, ודו״ק.