דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף יא: · פירוש א
ע״ב גמר׳ ר׳ כהנא אמר אתי׳ מהורג את הנפש, וניחוש שמא במקום סייף נקב הוה, וכן אמרינן במכות דף ז׳ דאמרו ר״ע ור״ט, אלו היינו בסנהדרין לא הי׳ נהרג אדם מעולם, דשמא במקום סייף נקב הוה - ועיין ברמב״ם בפ״ב ה״ח מהל׳ רוצח שכתב, וז״ל ״ההורג את הטרפה אע״פ שאוכל ושותה והולך בשוק, ה״ז פטור מדיני אדם, וכל אדם בחזקת שלם וההרגו נהרג עליו עד שיודע בודאי שזה טרפה, ויאמדוהו הרופאים שמכה זו אין לה תעלה באדם ובה ימית״ עכ״ל ולכאור׳ תמוה, דמוכח מדבריו דאפילו ודאי טרפות אינה מצלת את הרוצח, עד שאמדוהו הרופאים את הנרצח, שלולי זה שהרגו היה מת בלא״ה מכח האי מכה, אבל עיין בפתיחה אות יו״ד אריכות בזה שביארתי שיטת הרמב״ם המחוורת והאמיתית ותמצא עונג - ומה שנתחדש לי עתה הוא דמהאי פסק הרמב״ם נשמע, דסובר כדעת הר״ש הנ״ל דחזקה דאתי׳ מכח רובא, נמי מהני לסלק את הריעותא הנולדת ואפילו לקטלא, דהרי בנרצח שיש לו נקב במוחו או בושטו, עכ״פ ריעותא גדולה הוה, ומ״מ כל זמן שלא יאמדוהו הרופאים שהמכה הוה ממיתו בודאי ממיתין את הרוצח מפני שמעמידין את הנרצח בחזקת שלם, והוא מכח רוב, דרוב ב״א שלמים הם, ולא מעותדים למיתה מחמת מכה, וניהו דהמכה לפנינו, אנו אומרים דאין זה מכה הממית ועושה את האדם חסר, אלא מעמידין אותו בחזקת שלם ואע״פ דאין הולכין בדיני נפשות בתר רובא אבל בתר חזקה דאתי׳, מכח רובא שפיר הולכין, ועיין עוד לקמן מזה ודו״ק היטב.