אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף יא. › פירוש ח

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף יא. · פירוש ח

פירוש ז

תוס׳ ד״ה אבל היכי דלייף, מקשין אמאי לא יליף מכל קרבנות דדחו שבת וכו׳, ונ״ל דלא מצי להוכיח משם, דאיכא למימר דמספק נמי אמר רחמנא דלדחי שבת כמו בפקנ״פ דלא הלכו בו אחר הרוב, עכ״ל, הנה לכאור׳, קושיתם לשיטת הרמב״ם יל״י דהרי כל הספקות מותרות, ולמה לא יחלל שבת על ספק קרבן, אלא דכבר כתבנו לעיל דלגבי מצות יבום, אי לאו דאזלינן בתר רובא והוה קטן וקטנה ספק סריס ואיילנות ודאי דלא שרי לדור זה עם זה, מפני שהאיסור ודאי, דהרי איכא כאן אשת אח, אלא דבמקום מצוה נדחה, א״כ עליך להביא ראי׳, דאיכא כאן מצוה, וכן הוא בשבת כיון דחילול שבת ודאי, והמצוה שדוחה אותו ספק, אין ספק מוציא מידי ודאי, הא חדא, ועוד שנית, דהרי הרמב״ם מודה בספק העומד להתברר דאסור מה״ת, ולכן קושיתם חזקה לכ״ע, אבל לעומת זה תירוצם חלוש מאד, דאיך מדמין זאת לפקנ״פ שהרי בעצמם כתבו דבפקנ״פ לא הלכו בו אחרי הרוב, משא״כ הכא דפשיטא דאם סמך על המיעוט לחלל שבת דחייב, וא״כ מ״ש ספק ממיעוט דשניהם ספקא הוה אי לא אזלינן בתר רובא, אבל דבריהם צריכין תיקון, כי לא משום דספק מצוה דוחה את השבת, אלא משום דכל שציותה תורה להקריב קרבן בשבת אפילו אם נמצא טרפה, הרי הוא פטור משום דהוא אנוס מכח ציווי התורה, אלא דבזה נמצא סתירה בתוס׳ פסחים ע״ג ע״א ד״ה שחטו שכתבו שם דהא דפטור מקרבן בנמצא טרפה בסתר, לאו משום אונס קפטיר לי׳ אלא משום דטעה בדבר מצוה, ולר״א דבלא עשה מצוה חייב באמת גם בזה חייב ודלא כפרש״י שם במשנה, ובסוגי׳ שם הראיתי, כי זאת פלוגתא ישנה בין רש״י ותוס׳, דלדעת התוס׳ לא מקרי אונס אלא כעין נערה המאורסה דאונסין אותה ממש ואינה מחויבת להציל את עצמה בחיות שלה, אבל המקיים מצות התורה לאו אונס מקרי, דאיך יצא ידי מצוה, אם נחשב זאת לאונס, דהרי בכופין לעשות מצוה צריך שיאמר רוצה אני כדי שלא יהי׳ אנוס במעשה, וכל שאינו אנוס במעשה, איך יפטור בשוחט קרבן פסח בשבת ונמצא טרפה בסתר, מטעם אונס, וכי עדיף יהי׳ משוחט ונמצא כשר, דפטור מטעם דעשה מצוה וקרבן פסח דוחה את השבת, ולא מטעם אונס, ואם הוה אמרינן אנוס כמאן דעבד דמי, הוה מצינן למיפטרי בשנאמר דאף אם נמצא טרפה הרי הוא כמו שהביא קרבן, אבל כבר כתבנו לעיל דאנוס כמאן דעבד לא אמרינן, ותדע שהרי חייב לשחוט קרבן פסח אחר, ולכן אין לפטרו אלא מצד טעה בדבר מצוה, וכן פליגו רש״י ותוס׳ באומר מותר בשבת, והדברים עתיקין ואכ״מ להאריך בהם, ועכ״פ לפי דעת התוס׳ צריכין לפרש גם כאן, דלא הקפידה התורה כשמביא קרבנות בשבת, אף שהמצוה ספק הוה, משום דטעה בדבר מצוה, ואפילו לא עשה מצוה פטור, ואפילו למ״ד בלא עשה מצוה חייב מ״מ לא מצי יליף מכאן רוב, דהרי יש לומר דטעה בדבר מצוה אפילו לא עשה מצוה פטור, ובפקנ״פ דאפילו נגד הרוב וס״ס מותר לחלל שבת, הוא מטעם דשבת לגבי חשיב״ס הותרה ולא הודחה ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה