דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף יא. · פירוש ו
תוס׳ ד״ה מנא הא מלתא, וא״ת כיון דאמרינן זיל בתר חזקה כש״כ בתר רובא דרובא וחזקה רובא עדיף, וי״ל דלראב״י פריך דלא קים לי׳ חזקה מקרא עכ״ל, ופי׳ רק מהלכה ואין למדין ק״ו מהלכה, והקשו האחרונים דעדיין נלמד דאזלינן בתר רובא מקרוב, דרוב עדיף מקרוב, וקרוב הלא מפורש בקרא: והיה העיר הקרובה. אולם הרשב״א מתרץ קושי׳ התוס׳, דהא דרובא וחזקה רובא עדיף דוקא אחר שידעינן רוב מקרא, אבל כל זמן דלית לן ילפותא על רוב, לא אזלינן בתר רובא כלל ומכש״כ נגד חזקה, ולפ״ז מיושב גם קוש׳ האחרונים דנילוף רוב מקרוב, אלא דדברי הרשב״א ז״ל סתומים, דכמו דידעינן עתה לומר דרובא עדיף מחזקה וזאת ע״כ מכח הסברא, למה לא נסמך אסברא זו גם בלא ילפותא ולומר, כיון דאמרה תורה זיל בתר חזקה מכש״כ בתר רובא דעדיף מחזקה, אבל מה שנראה לפע״ד בכוונת דברי הרשב״א הוא: דהנה הא דאוקמינן אחזקה יש לפנינו שני דרכים, או דנאמר גזה״כ הוא דנוקי מלתא אחזקי׳, או שנאמר טעם לדבר זה והוא משום דעפ״י הרוב לא ישתנה הדבר מכמות שהיה וא״כ הא דאזלינן בתר חזקה נמי נבנה אסברת רוב, ואז ממילא אם הרוב מעיד שנשתנה החזקה, החזקה בטלה נגד הרוב, כי כל עצמיות החזקה היא מכח הרוב, וכיון דהרוב אומר דנשתנה מה מהני החזקה, אמור מעתה כל זמן דלית לן ילפותא דהתורה סמכה למיזל בתר רובא, לא נדרוש טעמא דקרא דמוקי אחזקה, משום דרוב פעמים לא נשתנה הדבר מכמות שהיה, אלא נאמר דגזה״כ הוא לאוקי מלתא אחזקיה, וממילא לא מצינן למילף רוב מינה, ומכש״כ דלא מצינן למימר רובא עדיף מחזקה, אבל לאמר שזכינו למילף רובא מקרא, אז ודאי לא נאמר דחזקה גזה״כ הוא אלא טעמא דחזקה נמי מכח רוב הוא, וממילא רובא עדיף מחזקה ודו״ק.