דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף י: · פירוש ג
רש״י ד״ה יכול, יהי׳ רשות לילך לביתו ולחזור ולסגור הדלת, עכ״ל ועיין במהרש״א שכ׳ דבין ברישא דלא ילך לביתו לכתחלה, ובין בסיפא דבדיעבד שפיר דמי, סתמא קתני, ומיירי בכל גוונא עיי״ש ולא ידעתי מה הועיל בזה דסכ״ס קשה, דאם לא ניזל בתר חזקה, מהיכי תיתי נאמר דיסגר ע״י חבל ארון מביתו, ומש״כ דברייתא סתמא קתני, ליתא, דא״כ מה משני ראב״י כגון דקיימא דרא דגברי, כיון דברייתא סתמא קתני, אפילו לא קיימי דרא דגברי ומה לי אי מוקמינן כגון דקיימי דרא דגברי, או כגון דחוזר לפתח הבית לראות הנגע, דהרי עיקר הברייתא לא מיירי אלא מדין דיסגר מיד כאשר יצא מן הבית ולא ישהה, והא דנקט שלא ילך לביתו, אורחא דמלתא נקט, דאם אין לו עסק אחר למה ישהה שם, אבל גם בשהיי׳ שם עובר על המצוה דלכתחלה שיסגור מיד.
אבל לפענ״ד דהכי מתפרש קושי׳ הש״ס על ראב״י, דאי לא אזלינן בחר חזקה וצריך לראות הנגע אחר שיצא קודם ההסגר, מנ״ל לדרוש ממה דכתיב ״אל פתח הבית״ דלא ישהה בהסגרו, דלמא לעולם מותר לשהות וממילא גם לילך לביתו, אבל הקרא אתא לומר דרק בעמדו על פתח הבית ורואה את הנגע יסגר, ולאפוקי שלא ילך משם ויסגר מרחוק באופן שאינו רואהו את הנגע, ובדיעבד פשיטא דלא מעכב האי ראי׳, דכל זמן דלא מתילד ריעותא ודאי לא חיישינן דבציר לי׳ שיעורא, כמש״כ לעיל, אלא שאם נמצא חסר לסוף שבעה באמת טהור למפרע דלא מוקמינן אחזקה, ולכן אמרה תורה, דיעמוד על פתח הבית, ומדלא מפרשינן קרא הכי, ש״מ דאזלינן בתר חזקה וליכא קפידא לילך לביתו ולסגור משם, אלא משום שהיי׳, וע״ז מתרץ ראב״י דלעולם איכא למימר דלא אזלינן בתר חזקה, ומ״מ א״א לפרש הקרא דמשום שיראה את הנגע צריך לעמוד על פתח הבית בשעת הסגר, דהרי גם מביתו יכול לראות ע״י דרא דגברי, אלא דמשום שלא ישהה אמרה התורה אל פתח הבית. וע״כ לפרש כן, דאי כמש״כ המהרש״א, משום דלישנא דברייתא דסתמא קתני קשי׳ לי׳, דודאי מיירי גם לסגרו מביתו קשה טובא דהא ראב״י אינו חולק על גוף דין דחזקה, שהוא מהללממ״ס אלא דלא יליף מנגע וכמש״כ המהרש״א בתוס׳ ד״ה מנא הא מלתא בדף הסמוך, וא״כ אלישנא דברייתא לק״מ, דמאחר דעכ״פ אזלינן בתר חזקה לכן קאמר סתם, דאפילו ילך לביתו ויסגור משם ע״י חבל, נמי שפיר דמי׳, אבל מקרא לא מצינן למילף, דשמא אי לאו דידעינן מהלכה דאזלינן בתר חזקה הוה מפרשינן דאם הלך לביתו וחזר לפתח הבית, שוב מצאתי שהלב ארי׳ עמד ע״ז, והביא שכן הקשה הרמב״ן מובא בחי׳ הר״ן ואין אחד מהם העלה בזה דבר המתקבל, אולם לפי פירושינו ניחא, דהכי קא קשי׳ לי׳ דאם רק מהלכה ידעינן חזקה, אז שמא בנגע גזה״כ הוא דלא נסמך אחזקה, וכמו שמצינן בתרומה וקדשים דהיסח הדעת פוסל בהם ולא אזלינן בחר חזקה, ונפרש הקרא כפשוטו, דיעמוד על פתח הבית כדי לראות הנגע בשעת הסגר, אלא ודאי מנגע גופא ילפינן חזקה, וכאביי דאחורי הדלת מאי איכא למימר, וע״ז השיב ראב״י, דלעולם י״ל דלא מנגע ילפינן חזקה אלא מהלכה, ומאחורי הדלת נמי יש לראות הנגע ע״י פתיחת חלון, ומה דלא מפרשינן הקרא דגזה״כ הוא בנגע כנ״ל, משום דגם בלי לעמוד על פתח הבית מצי לברר שלא נחסר הנגע ע״י דרא דגברי, לכן ע״כ הקרא אתא שלא ישהה, ויסגור מיד, כנלפע״ד נכון פירוש הסוגי׳ ואע״פ שהראשונים וגם האחרונים לא נחתו לזה, מקום הניחו לי להתגדר בו ודו״ק.