דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף י: · פירוש א
ע״ב גמר׳ מנא הא מלתא דאמר רבנן אוקי מלתא אחזקיה, הא דלא קאמר ״זיל בתר חזקה״ וכמו שאמר לקמן ״זיל בתר רובא״ משום דפשיטא לן מסברא דלא ניחוש להשתנות הדבר, ואשת כהן שהלך בעלה למד״ה, אוכלת בתרומה על חזקת חי של בעלה, דאל״כ לא מצינן טהרות אלא כששמרם כל שעה שלא נטמאו וכדומה, ולא עוד אלא דזאת נלמד מהא דכתוב ושמרתם בתרומה וקדשים, דבהם באמת פוסל היסח הדעת, והוא פסול טומאה כדאמר ר״י בפסחים דף ל״ד ע״א, ש״מ דבשאר מילי אזלינן בתר חזקה ואמרינן דמסתמא לא נשתנה הדבר מכמות שהיה, אבל כאן המדובר במקום דאיתרע החזקה ע״י איזה סיבה, או שנשתנה לפנינו ואנו מסופקים על העת שבינתים מתי נשתנה, ולכן קאמר מנא הא מלתא דאוקי מלתא אחזקיה, דהכוונה במקום ריעותא, וכמו שאמר לעיל גבי מימרא דר״ה, מדלא אמר נשחטה הותרה, אלא נשחטה בחזקת היתר עומדת, ש״מ דאפילו איתילד בה ריעותא, דהכא דכוותי, אם הי׳ אומר ״זיל בתר חזקה״ הוה מפרשינן כמו ״זיל בתר רובא״ בדליכא שום ריעותא, אבל כשאמר ״דאוקי מלתא אחזקה״ הפירוש לאחר דאיתילד ריעותא, אז דנשתנה ודאי, והספק על זמן שבינתים, וזאת ילפינן מנגע וכמש״כ התוס׳ דאפילו נמצא הנגע חסר בסוף שבעה ועיין עוד בדברנו לקמן ודו״ק.