דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף טז: · פירוש ג
ע״ש גמר׳ מתקיף לה ר״י וכו׳ ועוד מעיקרא מ״ט איתסר משום דמקרבי למשכן ולבסוף מ״ט אישתר, משום דמרחקי ממשכן וכש״כ השתא דאירחיקו להו מפי, ויש לראות, ורבה מה קסבר, והגמ׳ לא חש לתרצו, אבל מסתמא גברא רבה כמותו לא יאמר מלתא בלא טעמא - ולפע״ד דטעמא דרבה, דסובר הא דנאסר להם בשר תאוה במדבר לרי״ש הוא משום דעדיין לא קיימו מצוות התלויין בארץ ואפילו מצוות שאין תלויין, הרבה מהן לא קיימו במדבר, עיין רמב״ן עה״ת ריש דברים, ולכן לא היו ראויין להמית בע״ח למלאות תאותן אלא בשהקריבו קרבן, אבל כשנכנסו לארץ, ונעשו שומרי המצוות בארץ, הותר להם הבשר, אפילו להשביע תאוות נפשם בלא הקרבה עיין מש״כ בריש מכילתין בענין זה, ולכן הו״א כשגלו ונתבטלו מן המצוות התלויין בארץ, וגם אותן המצוות הנהוגין בחו״ל ובגלות, רפוים בידם, וגם כי עיקר המצוות המה בארץ כמש״כ הרמב״ן ז״ל עה״ת בכמה מקומות, יחזרו לאיסורן הראשון קמ״ל, ומ״מ לא קיבל ר׳ יוסף טעם זה, לפי מה דמסיק לקמן, דגם לרי״ש הותר להם במדבר מה דלא חזי להקרבה, מקרא דכאשר יאכל את הצבי ואת האיל, הרי דאין הטעם כנ״ל. ועיין בח׳ ק״ז בעהחת״ס ז״ל מה שכתב כעין זה ודו״ק.