דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף טז: · פירוש א
ע״ב תוס׳ ד״ה תלוש ולבסוף חיברו לענין שחיטה, תימא מאי קמבעי לי׳ וכו׳ עיין במהרש״ל שקמתמה על התוס׳ דמאי קשי׳ להו, דהא רבא בתלוש ולבסוף חיברו דמבטל לי׳ הוא דקמבעי, אבל מתני׳ מצינן לאוקמי בדלא מבטל לי׳, וכן הוא ברא״ש ורשב״א עכתד״ק, ואני רואה שרש״י נמי מפרש כן, שכ׳ וז״ל: ״ומהאי דלעיל לא משמע לי׳ לרבא, כדמפרש ואזיל״ עכ״ל ור״ל כדמפרש ואזיל, דשאני סכין דלא מבטל לי׳, וממילא ה״ה מחני׳ דמכשיר בנור וקנה מיירי בדלא מבטל, אלא דהתוס׳ לא ניחא בזה, משום דנראה להם דוחק גדול לאוקמי צור וקנה דמתני׳ בדלא מבטל להו, דשאני סכין דמסתמא לא מבטל לי׳, ועוד דאי בדלא מבטל לי׳, מה שייך צור וקנה הכא, דה״ה בסכין דינא הכא דלא ישחוט לכתחלה בחברו לכותל, ולכן הוצרכו לתרץ דרבא באמת מוקי מתני׳ כר״ח, דלית לי׳ פסול מחובר מה״ת, וחייש רק משום חשש דרסה ומדרבנן, ולכן אשמעינן בצור וקנה, אפילו מחובר מעיקרא כשר בדיעבד משום דליכא פסול מחובר כלל, וברייתא דמכשרת מחובר אפילו לכתחלה, בעופא דכליל, או כר״ז דלצדדין קתני, ולפ״ז תלוש ולבסוף חיברו דמבטל לי׳ לרבי עדיין לא איפשט אי מיפסל בדיעבד כמחובר מעיקרא, או לא ודו״ק.