דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף טז. · פירוש ג
ע״ש גמר׳, אמר רבא פשיטא לי תלוש ולבסוף חברו לענין ע״ז הוה תלוש וכו׳, לענין הכשר זרעים תנאי היא וכו׳, בעי רבא לענין שחיטה מאי - ויש להעיר למה לא נילוף מחדא על אינך ולומר דתנא דע״ז דקאמר תלוש ולבסוף חברו דינו כתלוש, בכ״מ ס״ל כן, והני תנאי בהכשר זרעים דפליגו, בכ״מ פליגו, אבל כד נדייק ניחא דהאי תלוש ולבסוף חברו אינו לא בכלל מחובר, ולא בכלל תלוש כמובן, ולכן במקום דהקרא מצריך בפירוש מחובר ממילא נתמעט תלוש ולבסוף חיברו, ובמקום דאיכא קרא בפירוש דבעינן תלוש נמי ממועט תלוש ולבסוף חיברו, ובמקום דלא נתברר הדרשה, ואיכא למימר הכי או הכי, איכא פלוגתא, ולכן בע״ז על ההרים כתיב ולא ההרים, הרי מפורש אומר דמחובר לא, וא״כ תלוש ולבסוף חיברו מנין למעט, דהרי אינו מחובר ממש, אבל בהכשר זרעים ממעטינן מחובר משני כתובים וכמש״כ רש״י ז״ל בשם ת״כ, ״בכל״ ריבוי הכל ״וכלי״ ממעט הכל, לכן אמרינן דבעינן תלוש ולא מחובר, וא״כ אינו מבורר בדרשה עצמה, אי אתלוש קפיד רחמנא, או שכל שאינו מחובר רצה לשלול, ולכן פליגו בתלוש ולבסוף חיברו תנאי, וכן רבא מסתפק ושואל על שחיטה, דהקרא דבעי כלי בקדשים כתיב, אלא מדלא כתיב את העולה אמרינן דגם בחולין עכ״פ תלוש ולא מחובר בעינן כמש״כ התוס׳ וא״כ מצי מסתפק על מה קפיד רחמנא בחולין, אי על תלוש דוקא, או שלא יהי׳ מחובר, כי בזה תלוי הדין של תלוש ולבסוף חיברו, ובזה נפרך קצת מה שכ׳ התוס׳, דויקח דרש דבעינן תלוש לחולין דאז ודאי הוה תלוש ולבסוף חיברו פסול דהרי ויקח כתיב, דבר הניקח מיד ליד וממקום למקום, אלא דבלא״ה כאן מן התימא הוא דחלקו חז״ל בין מחובר לתלוש ולבסוף חיברו נגד הסברא הפשוטה, דטעם הפסול הוא משום דקרוב לעשות דרסה ועיקור, אשר בזה אין לחלק בין הנושאים וכמש״כ לעיל ודו״ק.