דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף טו: · פירוש ג
גמר׳ השוחט דיעבד אין לכתחלה לא וכו׳, ורמינהו בכל שוחטין וכו׳, וכתב המהרש״ל בדף הסמוך דלרווחא דמלתא מביא האי ברייתא, דהא בלא״ה הוה מצי להקשות, דמהיכי תיתי צור וקנה לכתחלה לא, והדין עמו דהרי המקשן מתחיל כן בשלמא מגל יד, איכא לכתחלה חשש שמא אתא למיעבד באידך גיסא, והוה מצי מסיים קושיתו, אבל צור וקנה מ״ט לכתחלה לא, אלא דדרך הש״ס הוא במקום דיש לפרוך ממפורש לא קסמך אסברא להקשות ממנה, וכאן בברייתא מפורש דצור וקנה אפילו לכתחלה דאי נפרש בכל דיעבד הוא, למה השמיט האי תנא מגיל יד, אלא דהמהרש״א ז״ל לקמן משיג עליו וכו׳ וז״ל ״וגם תירוצו אינו מבורר שכתב דלרווחא דמלתא פריך מברייתא וכו׳, זה אינו, דהא כיון דאיצטרך למיתני בכל שוחטין ולאתוי׳ כל הני בתלוש, ע״כ אין הסברא פשוטה בהן, דומי׳ דכל הני דקתני הכל שוחטין״ עכ״ל, ולכאור׳ יש לתמוה על דבריו הלא ודאי אית בהו רבותא, שלא נטעה לומר דבעינן כלי דוקא, דנילוף ממאכלת דאברהם, וגם לענין חולין ליבעי כלי, ואח״כ מצאתי שגם הראש יוסף ז״ל לקמן י״ז ע״א כתב כן, אלא שאני רואה שהמהרש״א נשמר מזה, שהרי כתב ״ולאתויי כל הני בתלוש״, ור״ל למה לי צור קנה וזכוכית, דאי בשביל שלא בעי כלי, בחדא סגי, אלא ודאי דאיכא בכל חדא איזה רבותא בפ״ע, ולפע״ד נראה דיש רבותא בכל הני דאע״פ דלא בעינן כלי לחולין, אבל סתמא דרך לשחוט בסכין, ואם יש לפניו סכין ושוחט באחד מכל אלו, הי׳ מקום לחוש דלאיזה כוונה שוחט בהני, כי ענין שחיטה הי׳ עלול למחשבת ע״ז בזמניהם, וכל המשנה ידו על התחתונה, ולכן אשמעינן דאפילו לכתחלה, ר״ל אפילו יש לו סכין מצי שחט בהני, וכמו ששנינו לעיל דשוחט בראש הספינה, לאשמעינן דלא ניחוש לאיזה מחשבה פסולה, ודו״ק.