דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף טו: · פירוש א
דף ט״ו ע״ב גמר׳ הלכתא השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא, מ״ט כיון דא״א לכזית בשר בלא שחיטה וכו׳ המבשל לחולה בשבת אסור לבריא גזרה שמא ירבה בשבילו, ע״כ, מקשין העולם לפי דעת הראשונים, דריבוי בשיעורא הוה איסור תורה, וכמו שמוכח מגמ׳ מנחות ס״ד ע״א דבעי רבא, חולה שאמדוהו לשתי גרוגרת, ויש שתי גרוגרת בשתי עוקצין, ושלש בעוקץ אחד, הי מנייהו מייתינן וכו׳ עיי״ש, א״כ כאן בשוחט נמי ניחוש שישחוט עוף גדול אע״פ שסגי לחולה בקטן - קושי׳ זו אין לה התחלה, כרוב קושיות העולם, דהני מקשין לא חשו לקמחייהו, דאיסור ריבוי בשיעורא לא שייך אלא במקום דיש לחלק המלאכה לשתים ושלש, וכמו בתלישת גרוגרת, דהוה מצי לתלשן בשלש תלישות, אע״פ שתלשן בב״א, הוה ריבוי בשיעורא כמלאכה בפ״ע, אבל בשחיטה שא״א לחלק המלאכה של נטילת נשמה לחלקים, מה לי שוחט עוף קטן או שור גדול, וזה פשיטא כביעא בכוחתא, ודו״ק.