דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף ט. · פירוש ז
תוס׳ ד״ה כולהו תנינהו כבר כתבנו לעיל מה שיש להעיר על דברי התוס׳ ועוד יש לי להעיר על שיטת הבה״ג שהביאו, דעיקור סימנים לאו טרפה הוה, אלא שכן אתא ההלכתא דאין השחיטה מועלת בסימן השמוט, ואפילו בעוף שהכשרו בסי׳ אחד אם נשמט האחד אין שחיטה מועלת בשני עכ״ל, והנה לפ״ז ע״כ הבה״ג ס״ל כדעת הרמב״ם דגם בעוף בעינן לכתחלה שחיטת שני הסימנים דאל״כ ראב״א לקמן כ״ח ע״א דאית לי׳ בעוף דוקא ושט ולא קנה, איך יפרנס האי תוספתא דשחט הושט ונשמט הגרגרת אשר מינה שמעינן עיקור דבה״ג דאם בעוף גם לכתחלה רק ושט ולא קנה, איך יפסול שחיטת הושט ע״י שמוטת הגרגרת, דבשלמא אי לכתחלה בעינן שני סימנין, אז שפיר י״ל דראוי׳ לשחיטה בעינן גם שניהם, ואפילו לעכב בדיעבד, אבל אי לא בעינן כלל שחיטת הגרגרת, למה לי ראוי׳ לשחיטה, ולכן רק רש״י לשיטתי׳ דל״ל עיקור של בה״ג מצי סבר דבעוף אף לכתחלה סגי בסי׳ אחד, אבל הרמב״ם דס״ל כבה״ג מוכרח לסבור דגם בעוף בעינן שני סימנים לכתחלה וזה ברור ואמת בס״ד. ועיין לקמן כ׳ ע״ב רש״י ד״ה כל המעכב בשחיטה, ובמה שכתבתי שם ודו״ק.