דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף ט. · פירוש א
דף ט׳ ע״א אר״י א״ש כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחטתו ואלו הן הלכות שחיטה שהיי׳ וכו׳ מדקאמר הלכות שחיטה ולא קאמר דיני שחיטה מוכח דהני הל״לממ״ס הם וכן אמרו בפי׳ לקמן ריש השוחט, ותו שהיי׳ וכו׳ מנ״ל גמר׳ וכו׳ ופרש״י הללמ״מ אלא שכתב דכלן לאו דוקא דיש מהן שנכתבו כגון דרסה דאמרינן לקמן ושחט ומשך, והללמ״ס אשארא קאי וכן כתב הרשב״א ומה שכתב רש״י ז״ל כגון דרסה משום דגם עיקור דסכין פגומה מפורש כמו דרסה וכמו דקתני לקמן במשנה דחוץ ממגל קציר והמגירה ובשנים מפני שהן חונקין ופרש״י שאין חותכין אלא קורעין עכ״ל ואני אומר דגם אינך מפורשים דכן שהיי׳ ממועט מושחט דאמרו לקמן ל׳ דושחט ילפינן מחץ שחוט לשונם דבעינן מפורעת ובהלכה ולא בדרסה וא״כ ה״ה דבעינן בחד זימנא כחץ ולא בהפסק שהיי׳ ואין להקשות דא״כ נימא דבעינן דוקא בהולכה כחץ ולא בהולכה והבאה ע״ז נשיב דאין זה קושי׳ דרק מה שמסתבר נמעט כי ע״י הלכה לחוד בקל עשה גיסטרא שהוא ממועט מושחט כמש״כ רש״י ז״ל בריש השוחט ועיי״ש בחדושנו, ואיך נמעט הלכה והבאה ונצטרך דוקא הלכה לחוד, חלדה הטעם מבואר דא״א לשחוט כהוגן בלי דרסה ושהיי׳ כשנחלד הסכין תחת העור והוא מלתא שהחוש מעיד עליו והגרמא הלא שחיטה בסימנים בעינן וכמש״כ הרמב״ן עה״ת דמלת ושחט היא חתיכת סימני הצואר וא״כ למעלה או למטה אין זה צואר ואין זה סימנים ולקמן דף כ׳ כתבתי דממליקה דבעינן ממול עורף ולא עורף, ידעינן דלעומת זה בשחיטה צואר נגד מול עורף וכן עיקור לדעת בה״ג כתבו הראשונים דסימן השמוט א״א לשחוט כהוגן בלי דרסה ושהיי׳ וא״כ קשה טובא האי הללממ״ס למאי אתא, ופלא תראה כי לקמן כ״ח ע״א דתני׳ רבי אומר כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט וטל הקנה וכו׳ ומהני הלכות שחיטה דהכא אין זכר למו ורש״י פי׳ שם דלאו דוקא אלא הלכות שחיטה בכלל ותוס׳ שם מצאו רמז על אחד בעוף ושנים בבהמה ורובו של אחד כמוהו בתיבת כאשר עיי״ש עכ״ל עכ״פ התמיה קיימת למה השמיט רבי הני חמשה הלכות שחיטה ומנה ושט וקנה בעוף אחד ובבהמה שנים ורובו של אחד כמוהו שכל הני לכאור׳ לאו דיני שחיטה לחוד המה אלא גם הלכות נחירה כי הלא לדעת רש״י ותוס׳ גם בנחירה בעינן סמנים כמבואר בכמה מקומות במס׳ זו וא״כ צריך נמי לידע כמה מן הסימנים צריך לנחור וכמה בעוף וכמה בבהמה ועיין היטב במה שכתבנו שם בסוגי׳ וכאן רק בקיצור אני מגלה לך סוד ענין זה והוא:
דהני הלכות שחיטה דקאמר היינו במקצת הסימנים ואע״פ שרוב הסימנים נשחטים בהכשר וזאת לא נשמע מן ושחט דפסול וכאשר נבאר בדיבורים הבאים דלולא ההלכה היינו מצינן להכשיר דרס או שהה במקצת הושט שאפילו טרפה לא יהי׳ כי ושחט קרינן בי׳ כל שרוב הסימנים נשחטים אבל ההלכה אתא דאפילו בשחט מקצת בפיסול נמי שחיטתן פסולה וכנחירה נידונת כאשר העיד ר׳ ישבב בשם ר׳ יהושע לקמן ל״ב ע״א במשנה שם, וכן יל״ד מלשון המאמר עצמו דקאמר שהיי׳ דרסה וכו׳ שהם פסולי השחיטה שהוא השלילות ולא קאמר הלכות שחיטה בבת אחת בהלכה והבאה בגלוי בסימנים שאינם עקורים ולרש״י בחיתוך ולא בקריעה ובמקום הסימנים ולאפוקי למעלה או למטה מהן והחילוק שבין לישנא דקרא ולישנא דהלכה בולט ומורה באצבע על מה שכתבנו דהקרא מדבר בלשון החלטה ״ושחט״ וכל שרוב הסימנים שחוטים יצאנו ידי ״ושחט״ אבל ההלכה מדברת בלשון שלילה ״שהיי׳ דרסה וכו׳״ לכן כל שקרינן בי׳ ששהה או דרס ואפילו במקצת הרי עשה מעשה פיסול והבן דבר זה ועוד תדע לך דהמאמר הלזה מדבר מפסולי שחיטה במקצת הסימנים דהרי הש״ס פריך מאי קמ״ל כולהו תנינהו ומשני לא צריכא ששחט לפנינו ב׳ וג׳ פעמים ושחט שפיר קמ״ל כיון דלא גמר זימנין דשהה ודרס ולא ידע ויפה מדייק זאת מדקאמר ״כל טבח שאינו יודע״ ולא קאמר סתם ״כל שאינו יודע״ משמע דמטבח הרגיל לשחוט ומוחזק אצלינו ששחט שפיר מדבר ומ״מ חיישינן זימנין דשלא מדעת אירע לו דרך מקרה דשהה ודרס, ולא קאמר דלמא בכיון שהה ודרס כיון דלא ידע משום דניהו דלא ידע ההלכה אבל מקרא ידע דכתיב ושחט בפ״א ולא בשתי פעמים ובדרך משיכה ולא בדרסה ולכן ע״ז אין לחוש אבל חיישינן דאירע לו במקרה שהיי׳ או דרסה וזו ע״כ רק במקצת הסימנים ולא רמי׳ עלי׳ לידע את זאת וכמש״כ הרשב״א ז״ל דאפילו מלמדין אותו אח״כ ושואלין אותו אם לא עשה אחת מאלה לא נאמין לו מפני שאז הי׳ מלתא דלא רמי׳ עלי׳ ואפשר אירע לו ולאו אדעתי׳ ואם דרס מכל וכל ולא משך הסכין כדרכו תמיד או פסק בין סימן לסימן לשחוט ודאי הוה ידע להעיד כמובן - הרי לך מבורר דהלכות שחיטה קרי לי׳ מה שאירע לו במקצת הסימנים אבל רוב השחיטה היתה בהכשר - וההלכה זו נעלמה גם מר״ע גדול התנאים עד שקאמר לקמן במשנה דשחט סימן אחד ועקר או דרס סימן השני אינו אלא טרפה ולא מטמא אלא דלבסוף הודו לקבלת ר׳ ישבב, וכאשר מסיק שם בסוגי׳, המשנה דאלו טרפות נשנה כר״ע קודם חזרה וכאשר תראה מתוך חדושנו כמה וכמה משניות במס׳ זו כולן נשנו כר״ע קודם חזרה דאין בפיסול במקצת מעשה נבלה וכן האי ברייתא דרבי לקמן שלא מנה הני ה׳ הלכות שחיטה קודם חזרת ר״ע נשנית וכאשר ביארתי בדף ל״ב בסוגי׳ שם האי והודה לו ר״ע ניתוסף למשנה אחרי מות רבי עיי״ש. והדברים ארוכים ובפתיחה תמצאם בארוכה ותבקשם משם והענין כדאי שתשהה עליו עד שתעמוד על אמיתתו ודו״ק.