דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף ד: · פירוש א
ע״ב רש״י ד״ה מפני שמחליפין בסה״ד וי״א שאף לעצמו שרי וטעות הוא בידם דא״כ מצינן דמים לחמץ בפסח, הנה דברי רש״י ז״ל תמוהין לפום ריהטא וכאשר תמהו עליהם בתוס׳ דהא לכתחלה עכ״פ אסור להחליף וראיתי בשו״ת ק״ז בעל החת״ס זצ״ל או״ח סי׳ קי״ב וביתר ביאור בחדושיו לחולין כאן דכוונת רש״י ז״ל כי הי״א המה שיטת הרמב״ן ז״ל בפ׳ השוכר דהחליפין מותרין משום דאין אלו דמיהן של איסור הנאה וכדברי הירושלמי קדושין על המשנה דמכרן וקדש בדמיהן מקודשת וא״כ ליכא איסור בהחלפה או במכירה ושפיר קשי׳ לי׳ לרש״י א״כ מצינן דמים לחמץ בפסח דהא שרי לכתחלה למכור אלא דבאמת הרמב״ן ז״ל נשמר מזה כמו שכ׳ החת״ס דטעמא דהא מלתא הוא משום דא״א למכור דאין לו בעלים והמעות שקיבל מתנה או גזל הוה, וכן תראה שמה״ט דחה הרשב״א כאן קושי׳ רש״י על הי״א דא״א למכור דאינו שלו ולא כמו שדחו התוס׳ דברי רש״י בכתבם דאין זה דיוקא דלכתחלה אסור למכור דזה ודאי ליתא דאם עבר אאיסור תורה בהחלפה עצמה אז ממילא אסרו חכמים החליפין כי היכי דלא להנות מאיסורא וכאשר נבאר בס״ד הדבר לפנינו בסוגי׳ דסכין של ע״ז עיי״ש ולכן מצד זה שפיר הקשה רש״י ז״ל דאם החליפין מותרין אפילו מדרבנן ע״כ דלא עבר אאיסורא במעשה ההחלפה וא״כ מצינן דמים לחמץ, אלא דנפרכים דברי רש״י כמש״כ הרשב״א דאין זה מכירה דאינו שלו, אלא דשיטת הי״א שהיא שיטת הרמב״ן ז״ל נפרכת כאשר הארכתי בכמה מקומות עיין בספרי שביבי אש במס׳ פסחים ובגטין עיי״ש ודו״ק.