אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף ג: › פירוש ב

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף ג: · פירוש ב

פירוש א

גמר׳ אביי לא אמר כר׳ אשי לא ס״ל הא דרבא אלא רבא מ״ט לא אמר כשמעתיה לדבריו דאביי קאמר ולי׳ לא ס״ל התוס׳ הקשו בתימה הא תרי הכל שוחטין קתני ומפרש רבא לקמן חדא לאתויי כותי וחדא לאתויי מומר ותירצו בדוחק דהכי פריך דקמייתא איבעי לי׳ לאוקמי כשמעתי׳ - ומי לא ירגיש כמה מן הדוחק לומר כן, ולא עוד אלא דא״כ מה פריך אביי מ״ט לא אמר כר״א והוצרך לתרץ דלא ס״ל הא דרבא כיון דאביי באמת מוקי רישא בכותי כשמעתי׳ וסיפא במומר כרבא - עוד קשה מה זה דקאמר, רבא לדבריו דאביי קאמר ולי׳ לא ס״ל והא שפיר ס״ל דהרי מוקי אידך מתני׳ בכותי - עוד קשה איך קאמר הכא דלדבריו דאביי קאמר והא לקמן בפירוש קאמר רבא חדא בכותי וחדא במומר הרי דמשנה ראשונה מוקי בכותי ואין לדחוק לומר דהש״ס לא מדקדק בסידור דברי רבא והוא באמת משנה קמא מוקי במומר דא״ה איך קאמר רב אשי משמי׳ דנפשיה דמתני׳ במומר ולא אמר שמעתי׳ משמיה דרבא בעל האוקימתא וגנב גנובי למה ליה.

אבל דע דפירוש שקיל וטרי׳ זו הוא סוד גדול ר״ל סוד דפשט (גם לפרד״ס יש פרד״ס) וכמה הלכתא גבורתא נשמע מן הדא הנה אם נוקי משנתינו בכותי שמעינן א׳) דכותים גירי אמת הן והוו בר זביחה, ב׳) דלכתחלה בעינן עומד על גביו ולא סמכינן אחותך כזית בשר אח״כ דלמא משתלי, ג׳) דבחותך כזית בשר סמכינן עליה וכרשב״ג לקמן דאחזיק בדלא כתיבא מהני ודלא כת״ק דבעי כתיבא ואחזיק וא״כ איכא רבותא הן ברישא דהכל שוחטין והן בסיפא דשחיטתן כשרה והאי דסיפא רבותא גדולה הוה דמכריע להקל בפלוגתא דת״ק ורשב״ג דלקמן - ואם נוקי משנתינו במומר איכא רבותא דסמכינן אמומר בשחיטה עצמה משום דלא שבק התירא ואכל איסורא אבל דוקא בבדיקת סכין משום דמיטרח לא טרח ובדיעבד בודק סכינו אחריו והמשנה שניה דלא קתני בה שחיטתן כשרה רק הכל שוחטין אם נוקי בכותי נשמע דכותים גירי אמת הן ובר זביחה עד שבעומד על גביו שוחטין לכתחלה אבל הא דחותך כזית בשר ונותן לו דסגי ודלא כת״ק דרשב״ג לא נשמע - ואם נוקי במומר נשמע דמותר לסמוך עליו אפילו לכתחלה דלא שבק התירא ואכל איסורא והא דבעי בדיקת סכין לא נרמז כלל אבל בלא״ה הלא דין זה בנוי על הסברא דמיטרח לא טרח ונוכל להוסיף מעצמנו דבר זה דבעי בדיקת סכין וממילא בדלא בדקו לו הסכין ושחט אין לסמוך עליו בדיעבד דמה לי לכתחלה ומה לי דיעבד כיון דהסברא נותנת דמיטרח לא טרח - ועתה נחזה אנן אם יש לפנינו הני תרי משנות דהכל שוחטין וצריכין לאוקמי חדא בכותי וחדא במומר פשיטא דנוקי הראשונה במומר והשני׳ בכותי ולא להיפך כי אם הראשונה בכותי צריכין להקל כרשב״ג לסמוך אאחזיק בדלא כתיבא משא״כ אם השני׳ בכותי לא נכריע להקל דלא כת״ק וא״כ מהיכי תיתי נוקי הראשונה בכותי ולכן פריך תחלה על אביי למה לא אמר כר׳ אשי אע״פ שיש עוד הכל שוחטין דאידך משנה דמצי מוקי במומר מ״מ הקושי׳ חזקה גם עליו למה לא מוקי הרישא במומר והסיפא בכותי כנ״ל ע״ז משני דע״כ לית לי׳ הא דרבא דסמכינן אמומר לאותו דבר דלא שבק התירא וס״ל דכיון דדש בי׳ כהתירא דמי׳ לי׳ ולכן מוקי הרישא בכותי והסיפא במומר לשאר עבירה דלא דש בי׳ ואתא לאפוקי מדר״מ דס״ל דמומר לד״א הוה מומר לכה״ת אלא לרבא קשי׳ למה לא מוקי רישא במומר כשמעתי׳ וסיפא בכותי ולא נצטרך להקל בדאחזיק ולא כתיבא כנ״ל וע״ז משני דאה״נ ולדבריו דאביי קאמר אבל הוא בעצמו מוקי רישא במומר וסיפא בכותי.

אמנם לקמן נאיד מזה כי האמת אינו כן והדבר תלוי בשתי לשונות שבגמ׳ לקמן דף י״ז ומכאן חיילי׳ לשיטת הרמב״ם ז״ל כפי ביאורנו ועשה אזנך כאפרכס לשמוע עומק ענין הלזה - דהנה כבר ביארתי בפתיחה ולקמן במימרא דרבא דעת הרמב״ם בהא דבעי בדיקת סכין משום דמיטרח לא טרח היינו שחזקתו אינו מטריח לבדוק בדיקת הרגשה אבישרא ואטופרא על פגימה הנרגשת שאינו אוגרת כי לבדיקה זו צריך יראת שמים לבדוק בהבנת הלב ולכן צריך להראות סכינו לחכם אמנם בימי אמוראי בתראי נתחדש חומרא זו לפסול גם בדיעבד פגימה הנרגשת שאינה אוגרת אבל קודם לכן לא היתה בדיקה זו אלא חומרא לכתחלה ולכן אמר ר״י להראות סכינו לחכם מפני כבודו של חכם ולא לעכב אבל הרמב״ם פסק דהוא משום לתא לאיסורא ובחנם נתקשו האחרונים על הרמב״ם בזה כאשר ביארתי זאת במקומו - ומעתה אם רבא עדיין לא קיבל חומרא לפסול השחיטה ע״י פגימה הנרגשת שאינה אוגרת דינו דבמומר בודק סכין ונותן לו רק אלכתחלה קאי אבל אם שחט בדיעבד מותר בלא״ה כי על פגימה האוגרת אינו חשוד כמו שאינו חשוד לשחיטה עצמה ועל מה שחשוד לעבור על פגימה הנרגשת לחוד מחמת שאינו בודק בהבנת הלב ובמתינות יתירה אינה פוסלת את השחיטה א״כ לא מצי רבא לאוקמי רק הסיפא דהכל שוחטין במומר דלא קתני ושחיטתן כשרה אבל הרישא דקתני ושחיטתן כשרה והוא ע״י שבודק סכינו אחריו זה אינה דהרי בדיעבד כשר בלא שום בדיקה - ולשון ושחיטתן כשרה ע״י איזה תיקון משמע כמש״כ הטו״ז - ועיין ברא״י שהביא כמה ראיות לסברת הטו״ז - אבל אם רבא קיבל חומרא זו לפסול השחיטה גם בדיעבד אז שפיר מוקי רישא במומר ומפרש שחיטתן כשרה ע״י שבודק סכינו אחריו.

והנה לקמן דף י״ז ע״ב איתא א״ל רבינא לר׳ אשי אמר לי ר׳ סמא בד״ר משרשיא משמך דאמרת לי׳ משמי׳ דרבא צריכא בדיקה אבישרא ואטופרא ואתלת רוחתא א״ל אבישרא ואטופרי אמרי אתלת רוחתא לא אמרי איכא דאמרי אבישרא ואטופרא ואתלת רוחתא אמרי משמי׳ דרבא לא אמרי - ומסתמא עיקר כהאי איכא דאמרי כבכל הש״ס דלשון שני העיקר ולא עוד אלא דהכא ודאי כן הוא דהרי אנן פסקינן להלכתא דבעינן גם אתלת רוחתא ואי רבא ור׳ אשי אמוראי בתראי ודכולא תלמודא לית להו אתלת רוחתא איך נקבע ההלכתא דלא כוותיהו וא״כ ר״א משמי׳ דנפשי׳ אמר האי דינא דצריך בדיקת ההרגשה ולעכב דהאי צריכה לעכב הוא וכאשר ביארתי שם בסוגי׳ אבל משמי׳ דרבא לא אמרה וא״כ לא קשה תו למה לא אמר רבא כשמעתי׳ דהרי הוא רק לכתחלה בעי בדיקת סכין למומר ולא לעכב בדיעבד ורק ר״א שהוא אמר דצריכא האי בדיקה ולעכב מוקי מתני׳ בהכי ומכניס זאת בסיפא דשחיטתן כשרה - וממילא דתו לא קשה על אביי דלא מוקי כר״א ובמומר ולא צריכין לומר דלית לי׳ להא דרבא אשר כפי מסקנת הסוגי׳ דלקמן הבריית׳ כוותי׳ ודלא כר׳ ענן ואיך נאמר דאביי כר׳ ענן דמסקינן בתיובתא אלא אביי כרבא רישא בכותי וסיפא במומר ולאותו דבר כנ״ל.

ודע דלא תיקשה לך איך מוקמינן מתני׳ כרבא במומר לאותו דבר ודבעי בדיקת סכין גם בדיעבד אם הוא דין מחודש שנתחדש בדורות האחרונים כי כן דרכן של חז״ל כמו שסמכו הרבה דינים דרבנן אקרא בדרך אסמכתא בעלמא כן עשו אח״כ האמוראים להסמיך דיניהם על המשנה - וכל מי שיש לו מוח בקדקדו צריך להודות לזה וכן ראיתי מובא בשם הגר״א ז״ל שכתב הא דמצינן בגמ׳ חסורי מחסרא והכי קתני וכדומה מן הדחוקים הרחוקים מן הפשט הוא כדי להעמיד דיניהם דרך אסמכתא במשנה - כי לולי זאת איך יעלה על הדעת כי התנא דלא הזכיר כלל מומר ולא נזכר בשום משנה בדיקת סכין - וכאשר אבאר דבר זה במשנה דהשוחט במגל קציר - יתכוון להשמיע לן דין מומר דלא שביק התירא וגם דין בדיקת סכין שהמומר מיטרח לא טרח וכל זאת בתיבות הכל שוחטין ושחיטתן כשרה ועיין בריש פ׳ כל הבשר בפיה״מ ובמה שכתבתי שם ודו״ק היטב.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה