אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף ב: › פירוש ה

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף ב: · פירוש ה

פירוש ד

תוס׳ ד״ה ובמוקדשין לא ישחוט שמא יגע בבשר, אע״ג דאמרינן לקמן מפרכסת ה״ה כחי׳ וכו׳ מה שלא הקדימו קושייתם על חשנעטה״ק ולא עוד אלא דגם תירוצם שמא יגע אחר הפירכוס לא מספיק על חולין דא״כ מה מהני סכין ארוכה, נראה לפענ״ד דלכאו׳ יש לתרץ קושי׳ התוס׳ דהחשש שמא יגע בסימנים שכן דרך להעביר ידו על החתך לראות אם נשחטו כראוי׳ וסימנים המה כמנחא בדיקולא כדלקמן ל״ב ע״ב אפילו מאן דל״ל הא דר״ל שם דשחט הקנה ואח״כ ניקבה הריאה כשרה בשני סימנים מודה ועכ״פ בסימנים עצמם לכ״ע המה כמנחי בדיקולי עיין ביו״ד סי׳ כ״ז, (ועיין מה שכתבתי בזה בסוגי׳ דהתם ודו״ק) וכן הראה לי חד מתלמידי שבספר יעב״ץ על מס׳ חולין באמת מתרץ קושי׳ התוס׳ כן, אולם לפי מה שכתבו התוס׳ בדיבור הסמוך בתירוץ השני דמיירי שהעבירה בנהר ועדיין משקה טופח עלי׳ א״א לתרץ כנ״ל דאיך יוכשרו הבני מעיים שהמה אברים המדולדלים ע״י הכשר של בהמה דלקמן בעור ורוטב דף קכ״ז ע״ב פליגו בה אי בהמה נעשית יד לאבר ואפילו למ״ד דנעשית יד לאבר בהמה בחי׳ מסיק בתיקו ולכן בחולין לא מצי מקשו למה לי סכין ארוכה כיון דמפרכסת דהא אפשר לומר דחוששין שמא יגע בסימנים שהמה אברים המדולדלים ואי משום הכשר הלא דם חולין מכשיר משא״כ בקדשים דצריך לומר שהעבירו בנהר הרי ליכא הכשר על הסימנים ולכן שפיר קשה הרי מפרכסת כחי׳, ומיושב בזה גם קושי׳ האחרונים דלפי תירוץ התוס׳ שמא יגע אחר הפירכוס מה מקשה האי טמא דאיטמי במאי דקושי׳ הגמ׳ קאי על חולין דאיכא הכשר דם ולא צריך לחשש שמא יגע אחר הפירכוס וכן מיושבים שאר דקדוקים וגם קושי׳ התוס׳ ד״ה כגון דבדק קרומית של קנה כמובן.

אמנם בעיקר קושייתם הרבה לתמוה הל״א היכי לא ידעו התוס׳ השני שהיא משנה שלמה דמפרכסת מטמאה טומאת אוכלין הלא הא דמפרכסת היא כחי׳ לא ידעינן אלא מאותו המשנה דעור ורוטב כמש״כ התוס׳ בעצמם לקמן דף ל׳ ע״א ד״ה והתנן עיי״ש וקושי׳ זו באמת צריכה נגר ובר נגר דיפרקיני׳, ולולי דברי לעיל הייתי אומר דקושי׳ זו ושני תירוצים שתירצו משולבים הם בשני טעמים שכתבו התוס׳ בדיבור הסמוך לענין הכשר אי תיבת הקודש מכשרת או שהעבירה בנהר, ונאמר דהתוס׳ כאן סברו כדעת הרמב״ם ז״ל דחיבת הקודש אינה מכשרת אלא מדרבנן ולפי מה שהוכיח הל״א בהעור והרוטב הא דמפרכסת מטמאה טומאת אוכלין נמי רק מדרבנן דמה״ת החיות מצלת מכל טומאה ולפ״ז הי׳ סברת התוס׳ דתרתי מדרבנן לא מסתבר לומר וכיון דהטומאה עצמה מדרבנן צריכין עכ״פ הכשר דאורייתא והכא הכשר דחיבת הקודש אינה אלא דרבנן וע״ז תירצו דחיישינן שמא יגע אחר הפירכוס אבל בא״נ שכתבו דמטמאה טו״א כמשנה דעור ורוטב סובבים דבריהם לפמש״כ בדה״ק דמיירי שהעבירה בנהר דהוה הכשר תורה, וניחא לפ״ז ג״כ למה להעמיד במציאות שהעבירה בנהר כיון דאיכא הכשר דחיבת הקודש אשר אין בה פלוגת׳, אבל לפי האמור ניחא כדי שלא נצטרך לומר דהחשש הוא שיגע אחר הפירכוס, וכן לפי התירוץ שיגע אחר הפירכוס בלא״ה אין לומר שהעבירו בנהר ועדיין משקה טופח עלי׳ וכל זמן הפירכוס דהוה כחי׳ לפי סברת התוס׳ ודאי לא מהני ההכשר, וגם לפי דרכנו זה מיושב מה שלא העמידו קושייתם על חולין שנעשו על טהרת הקודש דשם איכא הכשר דם חולין שהיא דאורייתא ממילא דמקבלת המפרכסת טו״א הגם שהוא דרבנן ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה