אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף ב: › פירוש א

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף ב: · פירוש א

דף ב:

ע״ב גמר׳ אמר רבה ב״ע הכי קתני הכל שוחטין אפילו טמא בחולין וכו׳ הנה הא דשוחט לכתחלה ולא חיישינן שמא יגע ויטמא הבשר וגם מותר לאכלו בתורת חולין שנעשו על טהרת הקודש בלי לשאלו אם נגע או לא משום דהאי טומאה אינו אלא מדרבנן כמש״כ רש״י ז״ל כאן וכמו שמבואר ביומא דף פ׳ ע״ב וספק טומאה דרבנן אפי׳ ברה״י להקל כמו שפסק הרמב״ם ז״ל ריש פט״ו מאבות הטומאה והוא ממשנה טהרות עיי״ש, ולפי האמור מאד אני תמה על הרא״י בד״ה שם גמ׳ אילימא שכתב דלפי האמת בליתא קמן גם בחולין שנעשו על טהרת הקודש צריך אחרים רואין אותן משום דספק טומאה ברה״י טמא, איך נעלם מעיני הגאון ז״ל גמ׳ ורמב״ם הנ״ל, אולם לפי מה שכתבו התוס׳ בד״ה דליתא דרוב פעמים אינו יכול להזהר מליגע הי׳ דינו אמת אלא דקשה לפי דעת התוס׳ איך שוחט לכתחלה כיון דרוב פעמים נוגע וצריך לומר דלטמא חולין ליכא איסור כלל אפילו בחשנעטה״ק וכמש״כ בתוס׳ ד״ה טמא בחולין דדוקא בפירות דשייך בהו תרומה איכא איסור לגרום טומאה אבל לא בבשר, אלא דגם בזה עדיין לא סגי דא״כ עדיין קושי׳ הגמ׳ במקומה עומדת טמא בחולין מאי למימרא דלמה לא ישחוט לכתחלה דלא איכפת לן אם יטמא, ואי דמותר לאכלו בלי שאלתו זה ליתא לפי דברי הרא״י וגם לפי דעת התוס׳ דרוב פעמים אינו יכול ליזהר מליגע וצריך באמת ברי לי או אחרים רואין, ואי דהא גופא קמ״ל דבבשר ליכא איסור לגרום טומאה למה לא משני הש״ס כן על הקושי׳ דלמאי למימרא, אלא ע״כ דאין זה תירוץ דמה ענין זה לשחיטה ולא שייך למס׳ זו.

שוב נתיישבתי לקיים דברי הרא״י דניהו דבטומאה דרבנן גם ברה״י ספקא להקל מ״מ ס״ל דשאני הכא דלענין לידונו לטמא לטמא תרומה וקדשים דאורייתא הוא ומחזקינן בשר זה לטמא ודאי כשאר ספק טומאה ברה״י א״כ גם לאכלו למי שאוכל חולין בטהרה נמי אסור דהא משום ספק תרומה נגעה בה ואיך נתיר אותו לאכלו דאז יאכלנו עם תרומה ויטמאנה טומאה דאורייתא, וזה נכון.

ויותר נראה לי מכאן ראי׳ לשיטת הטו״ז בסי׳ א׳ סק״ז דברי לי מהני אפי׳ בסכין קצרה ומש״כ התוס׳ דרוב פעמים אינו יכול ליזהר אסכין קצרה קאי דלא מסתבר כלל לומר דבסכין ארוכה אינו יכול ליזהר, ולכן בטמא בחולין ששחט בסכין ארוכה אין צריך שאלה כלל דתלינן דלא נגע ובמוקדשין לא ישחוט אפילו בסכין ארוכה דשמא יגע ויפסול את הקדשים דהוא איסור תורה ואם שחט בסכין אפילו בקצרה סגי בברי וצריך הברי אפילו בסכין ארוכה כאשר אבאר, אלא דבליתא קמן דצריך אחרים רואין אפשר דלא צריך רק בשחט בסכין קצרה דבלא״ה הוה לי׳ ספק טומאה ברה״ר או דמיירי בבמה דהוה רה״י כמש״כ התוס׳, או י״ל דשאני קדשים דאפילו בסכין ארוכה חיישינן לשמא נגע וצריך ברי דוקא משום דעבר אדברי חז״ל שאמרו לא ישחוט והאי עבירה גורמת לו ליגע כעין שמצינן ברי״ש שקרא והטה ואמר כמה גדולים דברי חז״ל שאמרו לא יקרא לאור הנר ר״ל משום דעבר אדברי חכמים אירע לו כן ועיין לקמן דף ה׳ מה שכתבתי בענין זה ברש״י ותוס׳ שם.

ומה שהקשה הל״א ז״ל לשיטת הטו״ז לוקמי מתני׳ הכל בטמא בחולין ורישא בסכין ארוכה וסיפא בקצרה ובברי לי ובליתא קמן באחרים רואין לק״מ לפענ״ד דאיך שייך לומר דסיפא דשחיטתו כשרה בחולין מיירי דלמה לא ישחוט אפילו בסכין קצרה דהא ליכא שום איסור לטמא חולין כמש״כ התוס׳ ואיך שייך לומר אבל בסכין קצרה לא ישחוט וגם אין לומר דלא ישחוט ע״מ לשאלו דדלמא משתלי דהא באיסור דרבנן ודאי אין לחוש לדלמא משתלי כדלעיל וחוץ מזה הלשון שחיטתו כשרה לא אתא שפיר דהא גם בנטמא הבשר כשר וראוי לאכלו בימי טומאתו ושאני בקדשים דניהו דמצד השחיטה ליכא פסול אבל מצד הטומאה אינו ראוי לאכילה דבת שריפה היא ולכן קאמר דדוקא דברי לי שלא נגעתי שחיטתו כשרה וראוי׳ לאכילה משא״כ בחולין דב״כ וב״כ ראוי׳ לאכילה ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה